מה בעצם אני מנסה לעשות, כשאני כותב

א.
ארנה קזין (Orna Coussin) כתבה לאחרונה שני פוסטים שאני חושב עליהם הרבה, והם עוסקים, בגדול, בשאלת ההצלחה. הנה, היא מתארת, היא זכתה לשבחיהם של מבקרי ספרות מן השורה הראשונה ולביקורות רבות, אבל הספרים שלה לא מגיעים להרבה אנשים (היא חשפה מכירות, אם זה מעניין אתכם, אתן קישור בתגובה). מה בעצם עדיף, היא מהרהרת, לזכות בהתקבלות על ידי הממסד הספרותי, ביחס רציני, בתחושה שהספרים שלך עשו משהו בעולם, או בפופולריות ובקהילת קוראים רחבה? לא תמיד צריך לבחור, כמובן, אבל אם צריך, במה לבחור?

ב.
שלומי שאל אותי את זה לפני שבוע, לא ידעתי מה לענות. חששתי שהתשובה שלי תקבע את גורלי לנצח. בסוף עניתי מה שעניתי ואני שלם עם התשובה, אבל התלבטתי.

ג.
אני קורא עכשיו את 'ירח' של דורי פינטו, שזכה בפרס ספיר לספר ביכורים. זה ספר יפה מאוד, בשל מאוד, מה שכמובן גורם לי למדקרות קנאה במקביל להנאה מהספר. לא שהייתי ברשימת המועמדים לפרס, ועדיין – התחושה שמישהו זכה בפרס, שהכירו בו, גרמה לי לקנא בו בלי להכיר. כמובן שהשגתי את הספר בשביל להגיד 'אה, סתם הוא זכה'. למרבה הצער זה באמת מוצלח עד כה.

ד.
סיימתי בשבת את 'שיחות עם חברים', הראשון של סאלי רוני. כמו הספר השני שלה, 'אנשים נורמלים', רוני מומחית מאין כמותה לתיאור רגשות דקים במהלך מערכות יחסים (לאו דווקא רומנטיות), גם בזה קינאתי, אבל בעיקר התגנבה אלי התחושה תוך כדי שהיא מודעת מאוד להיותה כותבת בת דורה. כלומר לניסיון ללכוד משהו לא מהחיים הפרטיים עליהם היא כותבת, אלא ממשהו רחב יותר שמרחף בחלל האוויר שנושמים בני הדור הזה. כמו פראנזן וולבק, או, להבדיל, לנה דנהאם ב'בנות', שמנסים להיות 'קול של דור', לא בשביל ההתפארות או כאקט ספרותי, אלא מתוך נסיון לכידה של משהו גדול יותר.

ה.
כמה אנשים תיארו את חייהם באמצעות סצנות מ'בנות'? כמה באמצעות 'סיינפלד', 'פריינדס' או 'עמק הסיליקון'? האם התשובות לשאלות האלה אומרות משהו?

ו.
האם ניתן להיות קול של דור באמצעות סיפורים קצרים? האם לרומן יש דרך טובה יותר לאחוז במערכות יחסים, בתחושות, במי שאנחנו בעצם? האם הפלאשים של הסיפורים הקצרים מסוגלים לייצר מבט רחב? האם יש משמעות לתואר הזה, או שהוא רק דרך בה מבקרים מבוגרים מתארים יצירות שבעיניהם מתארות חיים של הצעירים מהם?

ז.
מה בעצם אני מנסה לעשות, כשאני כותב? מעבר, כמובן, לניסיון לכתוב היטב, או 'נכון', ולשרטט את המציאות כפי שאני רואה אותה, באופן שתואם לה? האם אני מנסה להתחנף? לעורר לתשובה? לבעוט בבטן? לזכות בפרסים? מה מוליך את הצעד הזה הלאה, ולאן?