כתבתי השבוע 4600 מילים. לא המון, באמת לא המון. אבל גם לא מעט. בשביל שלשת אלפי המילים הראשונות הייתי צריך לקום ביום ראשון ברבע לשש בבוקר. אני משתדל שלא לעשות דברים מופרכים שכאלה בחיי הפרטיים, ובכל זאת הייתי ער השבוע בשש בבוקר, עם כוס קפה מהבילה לידי, יושב ומקליד על המקלדת במרץ.
כי תקשיבו משהו שהבנתי; אם תחכו לזמן שיתפנה, הוא לא יתפנה. תמיד יש דברים דחופים יותר לעשות. תמיד יש שריפות שצריך לכבות, ילדים שצריך לקלח, עוד עבודה שאפשר לקחת ולתת לעצמינו מרווח נשימה. ובסוף, כשתתיישבו על הספה מותשים מול עוד פרק של MKR, לקום ולשבת לכתוב יראה לכם כמו מדע בדיוני. זה פשוט לא יקרה.
אז מה עושים? יש שני דברים (שאני מכיר) שאפשר לעשות.
הראשון הוא להכניס את הכתיבה לתוך הלוז, כלומר להגיד – אני לא מפנה את הזמן שלי בשביל הכתיבה. הזמן שלי הוא הכתיבה. ראשון בבוקר אני כותב ויהי מה. אני לא עושה שום דבר אחר, רק כותב. ואפשר גם להגדיר מקום שהוא לא הבית או העבודה (כמו ספריה או בית קפה) לכתוב בהם, וכן על זו הדרך. זו אחת הסיבות המרכזיות לזה שאנשים הולכים לסדנאות, וזה עובד מדהים, אין אפס.
והשני הוא לכתוב בבין לבין. כלומר לכתוב ברגעים המתים האלה שבהם מחכים לאוטובוס, או יושבים בתור לרופא, או ממתינים לפגישה חשובה, או כל מיני כאלה. אבל רגע, זה לא כזה פשוט. כאילו, מובן שאפשר לשרבט שירים על מפית נייר, אבל אם תרצו לשבת ולכתוב סיפור – סביר להניח שלא תצליחו לשרבט אותו בבין לבין הזה. אלא אם כן –
זה טיפ ששמעתי מכמה כותבים ויזמים ובכלל, מאנשים שהזמן שלהם דחוס והם רוצים לנצל אותו; המון מהזמן שלנו מתבזבז לא על מה שאנחנו עושים, אלא על ההכנה למה שאנחנו עושים ועל התכנון. כלומר, אם נדע מראש, לפני הכתיבה, מה אנחנו רוצים לכתוב, זה יהיה הרבה יותר קל והרבה יותר מהיר לכתוב אותו מאשר אם נצטרך להקדיש עכשיו, בזמן הפנוי שלנו, מחשבה לשאלה 'מה אנחנו רוצים לכתוב'. יותר קל לכתוב פרק בספר כשיודעים מה קורה בפרק, מאשר להתחיל להמציא אותו תוך כדי הכתיבה.
אז מה שעשיתי השבוע הוא להכין לעצמי את המחשבה הזו. כלומר לנסוע באוטובוס ביום שני ולכתוב על דף רק את מה שעומד לקרות בפרק, לא את הפרק עצמו. ואז, אתמול, כשתלמידים שלי ביקשו סדנת כתיבה בזמן שנשאר מהשיעור, אמרתי 'כן, בטח', ובזמן שהם כתבו – הופ, הוספתי אלף שלש מאות מילים חדשות לסיפור. וזה בחיים לא היה קורה אחרת.
שורה תחתונה: אל תחכו שיתפנה לכם זמן. הוא לא יתפנה. תכניסו את הכתיבה למסגרת, או שתכינו מראש את כל מה שצריך כך שברגע שיתפנה לכם קצת זמן, תוכלו למלא אותו בכתיבה. ויאללה, אל תחכו; תכתבו!
אז מתי אתם או אתן כותבים? איך מתמודדים עם זה שאין זמן? תכתבו בתגובות (ואם יש לכם טיפים אז בכלל), אנחנו כולנו נשמח לשמוע!
yehudagizbar.com 