דייקו

לפני כמה שבועות קיבלתי מייל ממישהי. היי יהודה וזה, מה נשמע, אתה יכול לקרוא את מה שכתבתי? הקובץ מצורף. כרגיל אמרתי כן, כלומר, אני אשתדל, אם יהיה לי זמן וכל זה, אם את רוצה אני עושה דברים כאלה בצורה מקצועית יותר בתשלום, לא, היא אמרה, אין לי כסף. טוב, אמרתי, שיהיה. אם אמצא זמן, אקרא. הקיצור, באיזו הפסקת אוטובוס קראתי ומה אגיד לכם, חשכו עיני; זה היה איזה עשרה עמודים של סיפור, וכלום לא קורה בו. המון מלל, המון התבחבשות, שום דבר אחר.

וחשבתי על זה שלפעמים אני מצטער על זה שיש לכותבים וכותבות בימינו מחשב אישי. תכתבו ביד, אני מציע לפעמים. מה רע. פתאום תגלו שלא כל המילים שאתם משתמשים בהן נצרכות. תתחילו לחשוב קצת על מה שאתם כותבים ואיך. יהיו לכם הפסקות חשיבה בין משפט למשנהו, בזמן שאתם מנערים את כף היד. במקום זה המחשב וקלות ההקלדה מציעים לנו מלל, מלל, מלל, ואין סוף התבחבשות.

בהתאמה, אחד הכלים שאני משתמש בהם הכי הרבה הוא להציע לכותבים לכתוב את אותו השיר, אבל בחמש שורות. רק בחמש שורות. לקחת את הסיפור שלך ולנסות לספר אותו בפיסקה (לרוב אני מבקש במשפט, אבל מסתבר שזה עדיין קשה לאנשים). לראות איך כל המסביב יורד ורק הליבה של השיר או של הסיפור נשארת. הרעיון עובר פתאום איזה דיוק, הכוונה, מיקוד על מה אנחנו רוצים להגיד ואיך. העלילה מדייקת את עצמה. המסר השיווקי הופך להיות מושלם. הכל נהיה הרבה יותר ברור, פתאום.

נסו את זה בבית, תראו איך זה עובד מדהים.

(מיותר להגיד שלא אמרתי לה את כל זה. כתבתי רק 'יופי של סיפור. אולי כדאי לקצר אותו קצת. תמשיכי לכתוב'. ככה זה כשהביקורת בחינם).


ואני מזכיר שתחרות הסיפורים הקצרים נמשכת ובגדול. הפרס – כרטיס זוגי לסרט דרייבר. פרטים כאן.

 

דברו איתי

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s