על הכתיבה 4#

שוב היה שבוע מרגש, ובו בכל יום – כמה וכמה פעמים, אפילו – קיבלתי מכם רשימות של תיק, ושל ארנק, רשימות בחיים ורשימות על המקרר, רשימות על רשימות ורשימות על אנשים, ומישהו כתב שהוא כותב בקורס קצינים, בין מסדר לשיעור, ואחר – בדרכו ללמוד בתיכון, ואחרת מסרה דרישת שלום מאיטליה הרחוקה והיפה. אשה כותבת בחדרה אשר במילאנו, ואדם קורא את הדברים בתחנת האוטובוס קרן היסוד אחד העם, בעודו מחכה לקו שלושים וארבע  – הלא דבר הוא!

תמשיכו.

העולם המודרני נוטה לחשוב כאילו הסיפור כולו צריך להתחיל מאפס אצל הכותבים. אבל הרבה מאוד סיפורים בעולם הם פשוט שכתוב מחודש של סיפור שהיה מוכר כבר, ועבר עיבוד למשהו אחר. כך, למשל, עיבדו אולפני וולט דיסני את 'המלט' של שייקספיר, והפכו אותו ל'מלך האריות'. כך לקח תומס מאן את סיפור יוסף ואחיו, וכתב את זה מחדש בתור 'יוסף ואחיו'. כך לקח עגנון סיפורי חסידים שהסתובבו בבוטשאש והפך אותם ל'הכנסת כלה', מאיר שלו לקח את סיפור יעקב ועשיו בשביל 'עשו' שלו, וכן על זו הדרך.

זו דרך נוחה מאוד גם לשבירת מחסומי כתיבה – הרבה פעמים מחסום הכתיבה נוצר כי אנחנו 'צריכים' להמציא משהו חדש, והדף הלבן מפיל עלינו אימה. אם מה שמוטל עלינו זה רק לעבד סיפור קיים, הכתיבה הופכת להיות קלה הרבה יותר.

אפקט נוסף של ההתכתבות הזו הוא ריבוד (מלשון רבדים) של הסיפור שלכם – כעת הוא לא רק סיפור, אלא גם פרשנות או התכתבות עם סיפור קדום יותר, שמעשיר את הסיפור שלכם ומוסיף לו רובד.

קחו סיפור קצר ומוכר והתכתבו איתו. הכי נוח זה לקחת סיפורי ילדים (שהם ממילא קצרים ונוחים לעיבוד), אבל אפשר גם לקחת כל סיפור אחר – החל מסיפורים קצרים של ר' נחמן מברסלב, דרך אתגר קרת ועד אאוגוסטו מונטרוסו.

איזה שם יפה זה, אאוגוסטו מונטרוסו.

אלמוג בהר |  שיר בחמישה מובנים

1

אֲנִי קוֹנֶה לִי רַחְמֵי נְיָר בִּפְסוּקֵי דְּיוֹ
וּמְבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחַת הַשְּׁקִיעָה עַל עָרְפִּי הַמְּלֹהָט.
אֲנִי מְחַבֵּר בֵּין צְלִילִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מוּבָן רַק בְּעִבְרִית
וּמְבַקֵּשׁ לִקְסֹם אֶת דַּרְכֵּךְ אֵלַי, אֶל הַדַּף הַזֶּה.

2

כְּאֵב לִבִּי הוּא חֵלֶק מִלִּבִּי
כְּמוֹ שֶׁשִּׂמְחַת לִבִּי הִיא חֵלֶק מִלִּבִּי
כְּמוֹ שֶׁדִּמְעוֹתַי הַחֲסֵרוֹת הֵן חֵלֶק מִבִּכְיִי:
בְּעִבְרִית גַּם נַחַל אַכְזָב הוּא נַחַל.

3

פִילוֹסוֹף יְוָנִי אָפֵל גִּלָּה: בְּעֵרוּת נִמְצָאִים
כָּל בְּנֵי הָאָדָם יַחַד בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם,
וּבְלֶכְתָּם לִישֹׁן פּוֹנֶה כָּל אִישׁ
לְעוֹלָמוֹ שֶׁלּוֹ. וַאֲנִי בַּחֲלוֹמִי הָיִיתִי אִתָּךְ
וְהִתְעוֹרַרְתִּי לְבַד.

4

חָכַם סִינִי לִמֵּד: רַב
מַה שֶׁיֵּשׁ לְהַשְׁלִיךְ מִמַּה שֶׁיֵּשׁ
לְהוֹסִיף. כִּי הַשּׁוֹכֵחַ מוֹסִיף,
וְאִלּוּ הַזּוֹכֵר גּוֹרֵעַ. וַאֲנִי לֹא לָמַדְתִּי מִמֶּנּוּ דָּבָר.

5

קֹהֶלֶת אָמַר: אֵין זִכְרוֹן.
וּמֵאָז לְמַּדְתִּיו מִשְׁפָּטוֹ מְלַוֶּה
אֶת חַיַּי.

(מתוך הספר "צִמְאוֹן בְּאֵרוֹת", עם-עובד, 2008)

———-

מוזמנים לשתף את התרגיל בתגובות, וגם להגיב לאחרים!