קטגוריה: רשימת תפוצה

ערב מבורך ואפוף לכם,

כמה שמחתי בשבוע שחלף מהמייל הקודם! קיבלתי מכם דרישות שלום קטנות – זו כתבה שהמייל תפס אותה בצבא, ואחר כתב על האוטובוס שירד ממנו, ושלישית לא כתבה היכן, רק כתבה שיר קצר ויפיפה, וכן על זו הדרך – כמו עוגיות קטנות ומתוקות-מתוקות, בלב ימי החול. אתם מוזמנים להמשיך.

יש משהו יפה ברשימות. לא כי הרשימה יפה לכשעצמה, אלא כי מתגבש ועולה מתוכה איזה ניחוח, אווירה, אויר דק-מן-הדק, שהוא גדול מסך חלקיו. עמוס עוז השתמש בזה הרבה ב'מקום אחר' שלו – רשימות על גבי רשימות: "מה עושים החברים בשעה שארוחת הצהריים מתקרבת?" רשימה. "דברים שנמצאים בחדרה של הגברת רונית בשעה שהיא מאזינה לשופן" – רשימה. וכך מבין גלילי חוטים וספר בארכיאולוגיה יוונית ומעמד ובו להיטי הביטלס עולה ומתמצקת דמותה של הגברת רונית, מבלי לתאר ישירות את חיבתה לסריגה ולמוזיקת פופ ולעתיקות יוון.

לא לשוא שאל בילבו את גולום (ב'שר הטבעות', כמובן) מה יש לו בכיסו – הכיסים שלנו מלמדים עלינו רבות. כך כשאנחנו ילדים, הכיס גדוש כל טוב, וכשאנחנו גדלים יש לנו תיקים הרבה, והאופי שלנו נשקף בעדם כמו עשב מבעד האגם.

אז שבו וכתבו רשימה: מה יש לכם בתיק? מה זה אומר עליכם? נסו לבחור לפחות פריט אחד בתיק ולהשתקף דרכו.

אפשר לפתוח כדרך כשיהודה עמיחי פותח, "על שולחני אבן שכתוב עליה אמן", הוא כותב, ואנחנו יכולים ללכת בדרכו ולכתוב 'בתיק האדום שלי יש תה פירות היער', ולהמשיך מכאן, אבל אפשר גם לפתוח ולסגור בכל דרך, במה שתרצו, שהרי תכלית כל המעשה הוא לכתוב משהו ויהי מה.

ולרשימות ורישומן נשוב עוד בהמשך הדרך.

—
מוזמנים לשתף את התרגיל בתגובות, וכמובן להגיב לאחרים!

טיפ
הטיפ הזה יחסית ידוע, ואני קראתי אותו לראשונה בספר של סטיבן קינג, 'על הכתיבה'. בפשטות, הוא מציע להמנע ככל שניתן מתארי הפועל. למשל: "הוא דיבר ברכות", "הוא אמר בכעס", "הוא נעמד בעצבנות", "הוא אכל בלהיטות" וכן על זו הדרך. זה כמו חרציות, כותב קינג: אחת בפני עצמה יכולה להיות דבר נאה, אבל אתה מסובב לרגע את הראש ופתאום הטקסט מלא בכאלה.

סטיבן קינג לא מנמק את הטיפ או מסביר למה הוא רע. כמו כל טיפ לכתיבה, הוא נכון ולא נכון בו זמנית: יש מקומות, בודדים, שבהם תארי הפועל הם דבר טוב. בתשעים ותשע מתוך מאה פעמים – תואר הפועל הוא חלק מהנטייה שלנו ככותבים להסביר לקורא מה הוא רואה, או, כמו קיטש, לדחוף אותו להרגיש מה שאנחנו רוצים שירגיש. זה מיותר, לרוב: אם הגיבור קם בעצבנות, הקורא אמור להבין את זה גם בלי תואר הפועל 'בעצבנות'. אם אנחנו מוצאים את עצמינו נזקקים להסביר, כנראה שמראש זה לא היה מובן.

יום יפה היום בירושלים. צאו החוצה והתבוננו במשך כחמש דקות באובייקט כלשהו שנמצא מחוץ לבית שלכם: עץ, עלה, גדר אבנים, תחנת אוטובוס, שלט של מכולת וכן הלאה. אחר כך חזרו פנימה, וכתבו לא על העץ עצמו, אלא על הזיכרון שלו. אם אתם מתקשים, נסו לפתוח את הטקסט ב'אני זוכר עץ מחוץ לבית שלי', או משהו מעין זה. אם כתבתם, ספרו לי מה ואיך היה לכם התרגיל.

מוזמנים לשתף (ולהגיב לאחרים) בתגובות.