קטגוריה: כתיבה יוצרת

היי, מה שלומכם? טוב לראות אתכם. טוב לשמוע אתכם. טוב לקרוא את הדברים שאתם כותבים. אני חייב להתנצל על זה שאני לא מספיק להגיב לכולכם, אבל היי – בואו לקבוצה! אנשים שם נחמדים ומגיבים! ובלי קשר לקבוצה – תודה על התגובות ועל האוויר שאתם מספקים לנו, קצת לנשום.

הבוקר ציפור עשתה את צרכיה על הראש שלי. הייתי בדרך לפגישה וכך סתם, ברחוב לויד ג'ורג', ממש ליד קולנוע לב סמדר, משהו נחת לי על הראש. קודם כל העברתי את היד בשיער לבדוק מה קרה, ואחר כך אמרתי 'אוי, שיט' והתחלתי לחפש משהו לנקות עליו את היד, ואחר כך ניגבתי דברים בעזרת טישיו ישן וקיללתי עוד קצת (אני מנצל את הבמה הזאת כדי להתנצל מהגברת עם הכלבלבים שעברה לידי בזמן הזה), ואחר כך הגעתי לפגישה והתנצלתי עמוקות שאני זקוק – מה זקוק, חייב – לכיור, סבון ומגבת כלשהי. אפשר גם מגבת נייר, כן. וסליחה, אני צריך איזו דקה פרטית.

ואחרי שהשיער שלי נרטב ונוקה וחיכה בסבלנות כדי להתייבש, חשבתי לעצמי איך החיים תמיד מוצאים לעצמם את המקום להפתיע אותי. איך יצאתי מהבית עם התיק הכחול שלי ובתוכו ארוזים היטב כל הדברים שהייתי זקוק להם היום, פריטים שחשבתי עליהם מראש והונחו שם עוד מאתמול מערב, ואיך הלכתי במהירות כדי להגיע בזמן ולעשות רושם טוב, ופתאום – סתם, כך, קקי של ציפור.

סליחה שאני אומר קקי, אבל זה מה שזה היה.

וחשבתי לעצמי שאולי לפעמים זה מבאס, אבל באופן כללי יש המון יופי בזה שהעולם יכול להפתיע אותי. כי אם הוא יכול להפתיע אותי לשלילה, כמו נניח הבוקר, אז כנראה שהוא יכול גם להפתיע אותי לחיוב, ומי יודע אם לא אצא עכשיו מהבניין ופתאום תנחת על ראשי – סתם כך, במפתיע – מעטפה עם סוכריה וציור קטן כזה, של ילדים, או מעטפה אחרת עם כסף (זה חשוב, כסף, כך גיליתי), או אפילו אני אפגוש בחבר אהוב, ואולי אפילו, אפילו, מי יודע, אני אצא החוצה ופתאום ידבר איתי חתול.

ובכל אופן, סליחה. אנחנו רוצים לדבר פה על כתיבה, נכון? על יצירה, על מחשבות, זה מה שחשוב לנו. טוב שנזכרתי.

טיפ

כבר כתבתי כאן פעם שכדאי לתת לכתיבה שלנו להפתיע אותנו, אבל לפעמים כדאי לתת לא רק לכתיבה, אלא גם לעולם, להפתיע אותנו. והדרך הטובה ביותר לתת לעולם להפתיע אותנו היא פשוט לצאת החוצה וללכת בלי כוונה מוגדרת. אני קורא לזה 'לשוטט', כלומר ללכת בלי כוונה מוגדרת, ומשתתפי הסדנאות שלי מכירים את זה כבר, כי אני מציק להם עם זה בכל מפגש מחדש.

המטרה של השיטוט היא לנער קצת את הצורה שבה אנחנו תופסים דברים. כלומר את הדימוי המוכר והשחוק לעייפה של 'הרחוב שלנו' 'השכונה שלנו'. בדרך כלל העולם מתעצב סביבנו בצורות מסויימות כשאנחנו משתמשים בו בצורה מסויימת. אני מתכוון לזה שאם אנחנו משתמשים ברחוב כדי להגיע דרכו לתחנת האוטובוס, הוא הופך להיות מנהרה לתחנה, ואם אנחנו משתמשים בו כדי לשחק כדורגל, הוא הופך להיות מגרש תחום במדרכות, וכן על זו הדרך. השיטוט מאפשר לנו לנער את התפיסה הקבועה שלנו, ובעצם לראות את העולם כפי שהוא; מלא פרטים, מלא אטרקציות, אינסופי במוזרותו ובאפשרויות הגלומות בו.

זה ממש מגניב.

תרגיל

תכתבו רגע מה יש לכם מחוץ למקום שבו אתם עובדים / לומדים, טוב? אם זה בבית, אז תכתבו מה יש ברחוב. אם זה בכיתה, תכתבו מה יש במסדרון. עכשיו צאו רגע החוצה, טוב? תסתכלו, אבל באמת: מה יש שם? מה אין שם? כמו מה זה נראה? למה זה יכול להפוך?

ועכשיו, עכשיו, תכתבו בבקשה מה-שבא-לכם, שמשתמש במרחב הזה אחרת מהשימוש הקבוע שלכם בו. שימו בו חתונה. שימו בו אדם שמסתפר. שימו בו נשף רב משתתפים ומלא שמלות נשף וטוקסידו. בקיצור, שנו אותו לרגע. תראו אותו אחרת. תראו אותו באמת.

השראה

"לפעמים אני מסתכל החוצה וחושב שהרבה אנשים ראו את השלג הזה לפני. בדיוק כמו שאני חושב שהרבה אנשים אחרים קראו את הספרים האלה לפני. והאזינו לשירים האלה לפני.

מה שאני אומר כנראה זה שהתחושות האלה מוכרות מאד. אבל אני לא אמור להכיר אותן. אני רק יודע שיש עוד מישהו שהרגיש את זה. את הרגע המיוחד הזה ששליו בחוץ ושרואים דברים זזים ושאתה לא רוצה את זה וכולם ישנים. ושאת כל הספרים שאתה קורא כבר קראו אנשים אחרים. ושאת כל השירים שאהבת כבר אהבו אנשים אחרים. ושהבת שהיא יפה בעיניך יפה גם בעיני אחרים. ואתה יודע שאם היית בוחן את כל העובדות האלה בזמן שאתה מאושר היית מרגיש נפלא, כי מה שאתה מתאר הוא "אחדות".

זה כמו שאתה מתלהב מבחורה ורואה זוג מחזיק ידיים, ואתה כל-כך מאושר בשבילם. וביום אחר אתה רואה את הזוג הזה והם ממש מעצבנים אותך. וכל מה שאתה רוצה זה להיות תמיד מאושר בשבילם, כי אתה יודע שאם תרגיש ככה אז זה אומר שגם אתה מאושר."

(מתוך "כמה טוב להיות פרח קיר" |  סטיבן צ'בוסקי)

יום-ראשון-של-חול-המועד-שמח!

אדם יקר אמר לי השבוע שאולי הקטע של ליל הסדר זה שהוא תמיד מרגיש לא בדיוק כמו שצריך, איכשהו, קצת בהחמצה, קצת בחיפזון, משהו לא מצליח עד הסוף. ילד אחד בוכה, ילדה אחרת מושכת את המפה מהשולחן, דוד שמתחיל לנחור בצד — איך, הוא כתב (ואולי אני השלמתי), איך הכל נמצא צעד אחד ליד המקום בו הוא אמור להיות. וחשבתי על זה עכשיו כששבתי מהריצה הראשונה של האביב והגשם התהפך לנו על הפנים והצליף בטיפות חמות, גדולות, על הידיים שלי. ובהתחלה קצת התאכזבתי, כי איזה מין חג אביב שמח זה, ואחר כך אמרתי לעצמי – הנה, כך לא הספיק בצקם של בני ישראל להחמיץ. הם התחילו להכין לחם והגשם שטף את האדמה ובחיפזון הם דחפו את הילדים חזרה הביתה שילבשו משהו ואספו את הבצק שלא הספיק להירטב ורצו פנימה להספיק ללבוש משהו ארוך לפני שיוצאים לחירות.

אולי.

על כל פנים – כמה דברים יפים כתבתם על ריח האביב! שהוא כמו נשיקה של פרידה, שהוא כמו הרגע שבו הכנרת נושקת להרי הגולן, או כמו הגולן שנצבע ירוק לשבוע, שהוא הגעגוע, שהוא רגע של מפגש, שהוא שוליים של חצאית ברוח, שהוא אחיינית שרוקדת, שהוא הרגע הקטן של השמחה בלב כשפוגשים חבר באקראי, ועוד ועוד – רבים רבים מכם כתבו השבוע, בעשרות רבות (אם אינני טועה), וכל מייל היה פיסת אביב קטנה, מגודרת, עם שלט 'אביב' באמצע תיבת המייל האפרורית שלי.

ולכבוד פסח – ספיישל כתיבה מלאת חירות.

טיפ

אנשים מסוימים, ואני ביניהם, חשבו פעם שיש סממנים לכתיבה טובה. למשל, שאם טקסט מחורז, הוא שירה נעלה יותר על פני הטקסט הלא מחורז. שטקסט בשפה גבוהה הוא 'ספרותי' יותר מאשר טקסט בשפה נמוכה, או שמטאפורות מדוייקות הן אבן היסוד של כל טקסט טוב – וכי איך אפשר אחרת? הסממנים האלה נכונים לא רק ברובד הצורני, אלא גם ברובד התכני – כאילו צריך לכתוב על אשכנזים מתוסבכים, או על נשים, או על מובלעות, להיות אור מוסרי ומצפן חברתי, וכן על זו הדרך. ולא שאין בזה אמת, אבל הבסיס של הכתיבה, לעניות דעתי, הבסיס של הבסיס – זה לכתוב כמו שבא לנו.

זה נשמע קצת אגואיסטי. קצת לא מנומס, אפילו. אולי מרתיע אנשים מסוימים, אבל אני מאמין שכתיבה טובה היא כתיבה שהכותב נהנה ממנה. שהוא מרגיש שהוא היה רוצה להמשיך לכתוב עוד ועוד, לכתוב לנצח, ואחר כך לשבת עוד נצח אחר ולקרוא את מה שנכתב. ואם זה טקסט בשגיאות כתיב, או טקסט שעוסק בי, או טקסט שאף אחד לא יכול לקרוא – אז באמת, שאף אחד לא יקרא. העיקר שנהניתי. כי בפנים בפנים – כתיבה היא לא מלאכה קשה וסיזיפית, אלא משהו שאנחנו נהנים ממנו.

קחו את העט שלכם, אם כן, וצאו לחירות.

תרגיל

אנחנו כל כך באמצע פסח שחבל לבזבז את שפע החירות הזו –  לנשום, לחוש ולראות, לדעת, לייחל ולהיכשל – אז התרגיל של השבוע הוא לתאר איזו יציאת מצרים פרטית שהייתה או שתהיה.

למשל, הרגע שבו השתחררתי מהצבא, או הרגע שבו אפסיק לעבוד, או הרגע שבו אני יושב לשתות קפה בסוף יום מתיש, או הרגע שבו קמתי ואמרתי למוכר בשוק – "אז אני מחזיר את התותים האלה!" – והחזרתי, כי אמנם הם היו יפים להלל אבל עלו כמו משכורת חודשית. ובקיצור – רגע של יציאת מצרים. לא של חירות, לא של עצמאות; רגע שבו מסירים את הנעל הלוחצת ולרגע אחד מרגישים את מוטת הכנפיים נפרשת עד האופק.

אם אתם מתקדמים – והרי כולכם מתקדמים – אני מציע לשתול כל מיני רמזים שמחברים בין יציאת מצרים שלכם לבין יציאת מצרים ההיא, אי אז לפני שלשת אלפים וחמש מאות שנים, אבל אם זה מסבך את הטקסט שלכם – בהחלט שאין צורך.

השראה

"כשאנו כותבים, אנו חשים שהעולם מתנועע, גמיש, מלא אפשרויות. הוא בוודאי אינו קפוא. בכל מקום שהאנושי קיים בו אין קיפאון ואין שיתוק, ובעצם, גם אין סטטוס־קוו (גם אם לפעמים אנו טועים וחושבים כך; גם אם יש כאלה שמעוניינים מאוד שנחשוב כך‭.(‬

אני כותב, העולם אינו סוגר עלי, ואינו הולך וצר: יש לו גם תנועות בכיוון של פתיחה, ועתיד ואפשר.

אני מדמיין. פעולת הדמיון עצמה מחייה אותי. אינני מאובן ומשותק אל מול הטורף. אני ממציא דמויות. לפעמים אני מרגיש כאילו אני חופר אנשים מתוך הקרח שבו עטפה אותם המציאות, אבל אולי, יותר מכול, את עצמי אני חופר כך כעת.

אני כותב. אני מרגיש את שפע האפשרויות שקיימות בכל מצב אנושי. את היכולת שלי לבחור ביניהן. את מתיקות החירות, שחשבתי שכבר אבדה לי. אני מתענג על עושרה של השפה האמיתית, האישית, האינטימית. אני נזכר בעונג הנשימה הנכונה, המלאה, כאשר אני מצליח להימלט מן הקלסטרופוביה של הסיסמה והקלישאה. פתאום אני מתחיל לנשום בשתי הריאות.

אני כותב, ומרגיש איך שימוש נכון ומדויק במילים הוא לפעמים כמו תרופה למחלה. כמו אמצעי לטיהור האוויר שאני נושם, מן העכירות והמניפולציות של נוכלי־השפה ושל אנסי השפה למיניהם. אני כותב וחש איך הרגישות והאינטימיות שיש לי עם השפה, עם רבדיה השונים, עם הארוטיות וההומור והנשמה שבה, מחזירות לי את מי שהייתי, את עצמי, לפני שהעצמי הזה הולאם בידי הסכסוך, בידי הממשלות והצבאות, בידי הייאוש והאסון."

(דויד גרוסמן, מתוך משהו שהתפרסם מזמן מזמן במוסף חג של ידיעות אחרונות)

—

חג חירות שמח. מוזמנים לכתוב ולהגיב כאן, בתגובות.

(תודה לאריאל זוננפלד על עריכת הרשימה)

• חימום – איך באתי לכאן היום?
  
• חימום, סיכום – ברכה ראשונה, ברכה אחרונה: פתיחה וסיום המתייחסים למצב איתו באנו / איתו אנו יוצאים מהמפגש, אמירה שאנו רוצים לומר לעצמנו, לקבוצה וכו'.
• מילים – 6 מילים: לכתוב את סיפור חיי ב-6 מילים.
• חימום, פרוזה – כתיבת רצף: להתחיל לכתוב ללא הפסקה. לעצור אחרי זמן מוגדר כלשהו. ניתן להוסיף וריאציות שונות, כגון מוזיקת רקע, משפט פתיחה מונחה ("לה לה לה אין לי מה לכתוב"), כתיבה ביד שמאל, כתיבה בעיניים עצומות וכו'.
• חימום, מושגים, מיומנות, מילים – מטאפורה:
  • אם הייתי צבע / חיה / מאכל / כלי נגינה / בד / בגד / כלי רכב / נוף / שיר / ענף ספורט / ז'אנר ספרותי / סופר / חג / סרט הייתי…
  • לכתוב שורה מאירה / חשוכה / טעימה / מלוחה / שמחה וכו'…
• חימום, מושגים, מילים, מיומנות, שלב ב' – דימויים: התחלה היא כמו… אמצע הוא כמו… סוף הוא כמו… וכו'. כשלב ב' ניתן לכתוב על דו-שיח בין צמד מושגים.
• מילים, מושגים, מיומנות, שירה – האייקו: שיר (במקור יפני) המורכב משלוש שורות בנות 5-7-5 הברות.
• מילים, מושגים, מיומנות, שירה, פרוזה – קואן: פרדוקס, אמירה או שאלה ללא תשובה רציונאלית, או חסר פשר.
• מילים, מיומנות – דיכוטומיה: שתי מילים הפוכות בשתי קצוות של דף, למלא את החלל ביניהם במילים המבטאות את ה… ביניהם.
• שירה, פרוזה – המשך, השלמת חסר, כותרת, התכתבות: לסיים שיר או סיפור; להשלים שורה או מילים חסרות, לכתוב כותרת אחרת לאותה יצירה / יצירה אחרת לאותה כותרת; להתכתב עם היצירה.
• שירה, פרוזה – כתיבה בעקבות…
  • משפט, לדוגמא:
    • אנו נידונים לחיים בגופנו.
    • "אין לראות את הדברים היטב אלא בלב בלבד, כי הדבר החשוב באמת סמוי מן העין"; 'הנסיך הקטן'.
    • "אני רוצה להוסיף שניים לעשרת הדברות: הדבר האחד־עשר, 'לא תשתנה' והדבר השנים־עשר, 'השתנה, תשתנה'." מתוך "אבי היה אלוהים ולא ידע", יהודה עמיחי.
    • "ישנם שלושה חוקים שעלינו לכבד כדי לכתוב רומן. לרוע המזל איש עדיין לא גילה אותם." סומרסט מוהאם.
    • "דע שיכולין לצעוק בקול דממה דקה בצעקה גדולה מאוד ולא ישמע שום אדם כלל רק הצעקה היא בקול דממה דקה וזה יוכל כל אדם…" ר' נחמן, שיחות הר"ן ט"ז.
    • "כל איש וכל אישה רק שחקנים הם. כולם כניסות ויציאות להם, וכל אדם על פי תורו מופיע בתפקידים שונים." כטוב בעיניכם, שייקספיר.
    • "אני זה לא מה שאני חושב שאני, אני זה לא מה שאתה חושב שאני, אני זה מה שאני חושב שאתה חושב שאני."
    • "זה לא איך שקוראים לי, זה לְמה שאני עונה." פתגם אפריקאי.
    • "'שירה' פירושה להפוך נביחה אמיתית ל'האו האו'." יהודה עמיחי
    • "מה הדג יודע על המים שהוא שוחה בהם כל ימיו?" איינשטיין
    • "מדי פעם אנשים נתקלים באמת, אך רובם תופסים את עצמם וממהרים לדרכם כאילו דבר לא קרה." צ'רצ'יל
    • "רק על הבלתי נסלח ניתן לסלוח" ז'אק דרידה
  • חוויה חושית, התמקדות ב… ותיאור –
    • מראה של עצם כלשהו, דמות
    • צליל כלשהו, דיבור
    • מגע של חפץ כלשהו
    • טעימה
  • תמונות.
  • מוזיקה.
  • נוף.
  • סיטואציה: יציאה למקום כלשהו עם אנשים, ותיאור סיטואציה שרואים. כתיבה על הסיטואציה.
• מילים, משוב, שלב ב' – הדהוד: מילה / מושג שמהדהד ממה ששמעתי / קראתי / ראיתי.
• משוב – על הדבש ועל העוקץ: דבר חיובי לשימור ודבר שיש לשפר ביצירה. תמיד בצמד (לשיפור ולשימור).
• פרוזה, שירה – דמיון מודרך.

• חימום, מיומנות, פרוזה – שקרים: לכתוב מספר שקרים, לבחור ולהרחיב אחד מהם בצורה משמעותית.
• מילים, שירה, מיומנות, מושגים – אוקסימורון: מבע לשוני מזוג מרכיבים סותרים היוצרים ביחד מושג חדש. לכתוב אוקסימורון. לכתוב על אוקסימורונים, לדוגמא:
  • עותק מקורי
  • מאש ידידותית
  • מציאות מדומה
  • משתנה קבוע
  • שתיקה רועמת
  • זעקה אילמת
  • קול דממה דקה
  • מדעי הרוח
  • פתאומית לעד
  • סוד גלוי
  • הימור בטוח
  • סדר אקראי
  • אין תגובה
  • קרוב רחוק
  • עזר כנגדו
  • אומדן מדויק
  • אמצעים קיצוניים
  • הרס יוצר
• מילים, שירה, מיומנות, מושגים – פרדוקס: דבר הסותר את עצמו.
• פרוזה, מיומנות – בניית דמות, אפיון ישיר: מתוך אוסף צילומים לבחור דמות, להמציא ולפתח אותה (להמציא לה שם, גיל, מקום מגורים, תקופת חיים, על המשפחה – הורים, אחים, בן/ת זוג, ילדים. מי הכי קרוב אליה, מה סוג הקשר. מה היא עושה עכשיו? מה היא אוהבת לאכול בארוחת הבוקר שלה? ממה היא הכי מפחדת, תשוקות נסתרות שלה, חלום שהיא זוכרת, ביטויים שהיא נוהגת להשתמש בהם, מחמאות, קללות, טון דיבור; סוד שהיא לא מספרת לאף אחד, וכו')
• מושגים, מיומנות, פרוזה, שלב ב' – בניית דמות, אפיון עקיף: תארו יום בחיי הדמות שלכם, בו תתאפיין הדמות באופן עקיף בלבד.
• סיום, משוב, עיבוד, שלב ב' – השלמת משפטי משוב: למדתי ש… להבא אשתמש ב… חסר לי שלא היה גם… צריך לשים לב ל…
• פרוזה, מיומנות, שלב ב' – איזה יום עבר עלי, זמן (פאבולה-סוז'ט): כתוב באופן כרונולוגי את ארועי היום שלך; כתוב סיפור קצר המתאר את ארועי היום שלך, עם התחלה, אמצע וסוף – הפעל את עקרון הברירה (בחר רק את מה שרלוונטי); כתוב את הסיפור בסדר לא-כרונולוגי, אך עפ"י סדר נושאי כלשהו.
• מושגים, מיומנות, פרוזה – דמות עגולה ושטוחה: כתוב סיפור בו שני חברים יוצאים לטיול. האחד הינו דמות עגולה והשני דמות שטוחה. הדבר יתבטא בארוע דומה שיתרחש בתחילת הסיפור ובסופו, ובתגובות השונות בכל אחד מהארועים.
• מושגים, מיומנות, פרוזה – דמות ראשית ומשנית: כתוב דיאלוג בין שתי דמויות, אשר בו תתאפיין הדמות הראשית ע"י אנאלוגיה לדמות המשנית.
• מיומנות, מושגים, פרוזה – משך זמן: כתוב סיפור בו יש פירוט רב של סצינה בהתחלה, מעבר מהיר של פרק זמן ארוך שאינו מתואר כמעט בכלל, ושוב תיאור מפורט של רגע קצרצר (ניתן להוסיף מחזור נוסף)
• מיומנות, מושגים, שלב ב', פרוזה – מספר כל יודע, מספר עד / גיבור: כתוב סיפור קצר על דמות החווה גילוי משמעותי בחייה. כתוב מחדש את הסיפור עם סוג מספר שונה (כל יודע או גיבור / עד)
• מיומנות, שירה, פרוזה, חימום – הקופסא: כל אחד כותב מספר מילים על כמה פתקים. מכניסים את הכל לקופסא ומערבבים. כל אחד מוציא 3 פתקים מהקופסא, וצריך לכתוב קטע עם שלוש המילים שהוא הוציא.
• מיומנות, חימום, פרוזה, שירה – קלפים: חלוקה / בחירת קלפים טיפוליים. כל אחד רושם את שלושת / חמשת המילים הראשונות שעולות לו למראה הקלף. כתיבת קטע המשלב את המילים הנ"ל.
• חימום, מיומנות, פרוזה – חפצים: כל אחד מוציא חפץ שיש לו. החפץ מתאר איך הוא הגיע לבעליו. אפשר גם עם פלאפון, המתאר את בעליו ע"י השיחות שהוא שומע.
• פרוזה, שירה, מיומנות – חלום: לכתוב באופן סוריאליסטי, פנטסתי, דמיוני.
• חימום, ארספואטיקה – השלמת משפטים: כגון: סופר הוא… משורר הוא… סיפור הוא… שיר הוא… כתיבה היא… בשביל לכתוב צריך… בשביל לכתוב שיר…. כדי לכתוב סיפור… כשכותבים… אני כותב…
• חימום – מכתבים: כתיבת 5 מכתבים ב-10-15 דק' לאנשים שונים בנושא מסויים: בקשת סליחה, איחול ליומולדת, דרישת שלום, בקשה כלשהי. המכתבים אמורים להיכתב בצורה מהירה וללא מחשבה.
• חימום, ארספואטיקה – פגישה עם מספר סיפורים: דמיון מודרך, בו אתה נפגש במקום רגוע עם מספר סיפורים. על אלו נושאים היית רוצה שיספר לך סיפור?
• חימום, ארספואטיקה – קריאת כיוון: כתיבה על דף אחד אלו ז'אנרים היית רוצה לכתוב (בהתעלם מכל מגבלה, כמו: זמן, כישרון וכו'), ובאלו נושאים לעסוק בכל ז'אנר. הכתיבה היא בפשטות, ללא סגנון ועכבות; התוויה בקוים כלליים ביותר את עיקר התמה בה תעסוק (העלילה בפרוזה, החוויה בשירה וכו')
• חימום, מיומנות, פרוזה – עיתונים: בחירת שלושה סיפורים מתוך עיתון (כדאי להשתמש בצהובונים) שמצאו חן בעיניך. מציאת מכנה משותף לשלושת הסיפורים: מה משך אותך דוקא אליהם? המצאת סיפור נוסף העונה לקריטריון הנ"ל (המשותף, המושך וכו') – עדיף פרוע ככל שניתן.
• מיומנות, פרוזה, שירה, עיבוד – חיי כתיבה: חשוב על התלבטות או מצב נפשי בו אתה שרוי כרגע (כעס על מישהו, צורך להתרגל למקום חדש, התלבטות האם לקנות משהו). תאר אותו, כתוב עליו.
• חימום, מילים – דברים שאוהבים: לכתוב רשימה של 100 דברים שאתה אוהב.
• חימום, מילים – דברים שגאים בהם: לכתוב רשימה של 15 דברים שאתה גאה בהם.
• מיומנות, שלב ב' – אסוציאציות: לכתוב רשימה של 10 דברים אקראיים שאתה רואה. ליד כל דבר, לכתוב מה האסוציאציה שלו, לאן הוא לוקח אותך. לכתוב על המסע מהחפץ לאסוציאציה. לכתוב רשימה של 5 פריטים שיש לך קשר רגשי אליהם. לכתוב על הקשר הרגשי.
• מושגים, מיומנות, פרוזה, שירה – סינקדוכה: א. בחר איבר מגופך שיש לך איזשהו רגש כלפיו; תאר אותו; כתוב עליו כסינקדוכה (פרט המייצג את השלם – אותך). ב. בחר מושג כלשהו מסביבתך, ותאר אותו באמצעות סינקדוכה / תאר באמצעותו דבר אחר כסינקדוכה.
• מושגים, מיומנות, שירה, פרוזה – מטונימיה: א. בחר פרט מסביבתך הקרובה, שיש לך איזשהו רגש כלפיו; תאר אותו; כתוב עליו כמטונימיה (עצם המייצג דבר מה הסמוך לו). ב. עשה זאת ביחס לעצם כלשהו בסביבתך.
• מושגים, מיומנות, שירה, פרוזה – הזרה: בחר עצם מוכר, ועשה לו הזרה – תאר אותו בצורה לא שגרתית. בחר ביטוי או מטאפורה שחוקה, ועשה לה הזרה.
• פרוזה, שירה, מיומנות – פרספקטיבה: כתוב מכתב לעצמך בנקודת זמן מסויימת לפני כמה שנים. מה יש לך לומר לעצמך הקטן, שאתה מבין היום מהפרספקטיבה שלך? כתוב מכתב לעצמך הנוכחי, ע"י מי שתהיה בעוד 50 שנה. מה אתה יכול לומר לעצמך על מצבך הנוכחי מפרספקטיבת הזמן?
• חימום, שלב ב' – שו"ת: כתוב 5 שאלות שאתה מתלבט בהן, תהיות וקונפליקטים שאתה נמצא בהם. בחר אחת שמעניינת אותך, וכמומחה, כתוב לעצמך תשובה.
• מיומנות, פרוזה, ארספואטיקה, שלב ב' – זיכרון: א. היזכר ברגע מסויים, סיטואציה, אותו אתה זוכר בצורה טובה (ניתן להכווין לסוג חוויה בהתאם לצורך). תאר אותו בזמן הווה. ב. חשוב על ארוע משמעותי עבורך (סוד משפחתי, דמות אהובה, פציעה, אובדן, זכייה, נישואים, הצלה, בגידה, אושר וכו'). כתוב עליו באופן חופשי וספונטני. לאחר סיום הכתיבה, נסה לזהות דפוסים וקולות יחודיים לך בכתיבה. בקש מאדם נוסף שיזהה דפוסים וקולות בכתיבתך.
• מיומנות, פרוזה – חזון אידאלי: תאר יום בחייך האידאלים.
• פרוזה, שירה – "הדרך שלא נבחרה": (עפ"י שירו של פרוסט. ניתן להביא את השיר או חלק ממנו) בחר בבחירה מסויימת שעשית. תאר מצב בו היית בוחר אחרת.
• מיומנות, פרוזה, שירה – פנטזיה: א. איזה כח על-טבעי היית רוצה שיהיה לך? מה היית עושה איתו? ב. תאר עולם בו אחד החוקים משתנים (חיות מדברות, אין כח משיכה, אנשים נולדים זקנים, העולם שטוח, אין צבע כחול, לא צריך לישון, אפשר לקרוא מחשבות).
• מיומנות, פרוזה – מתווה סיפור: בחר פרק זמן מסויים (לא קצר מדי) מחייך. תאר אותו, אך כתוב אך ורק את העובדות. בחר בקטע קצר מתוך המתווה שכתבת, ואת קטע זה הרחב כרצונך.
• עיבוד, משוב – תפילה: כתיבת תפילות אישיות בנושא מסויים על פתקים זהים. חלוקה רנדומלית של הפתקים למשתתפים והתייחסות אישית לתפילה שכל משתתף קיבל.
• חימום, מיומנות – לכתוב על עצמך בגוף שלישי: ארוע משמעותי בעבר, מה עשית היום וכו'.
• מיומנות, פרוזה, שירה – חיקוי: קריאה של קטע פרוזה / שירה מפורסם – יצירה / יוצר חשוב. הקריאה תהיה אקטיבית, כלומר: כתיבת הערות והתייחסויות תוך כדי קריאה, על הטקסט עצמו. בשלב הבא, כתיבה אישית על נושא מסויים, בסגנון דומה ככל האפשר לסגנון של הקטע שנקרא קודם.
• מיומנות, שירה, פרוזה – משחקי מילים: כתיבת רשימות מילים מסויימות (רפשר להיעזר בדפדוף אקראי במילון), ולאחר מכן הכנסתם לפסקה / שיר. קבוצות לדוגמא:
  • מילים אהובות / יפות
  • מילים לא אהובות / מכוערות
  • מילים עוצמתיות
  • מילים רכות
  • מילים חושיות
  • מילים עם שורש מרובע
  • מילים קצרות / ארוכות
  • מילה מומצאת או לא ידועה / אקראית, ורשימת מילים אסוציאטיבית
  • מילים עם אות משותפת
  • מילים אונומטופיאיות
  • מילים עם סיומת דומה
  • מילים טעונות (באופן כללי או פרטי)
• מיומנות, פרוזה, שירה – החלפת משפט: כתיבה של משפט מסויים במילים אחרות.
• מיומנות, פרוזה, שירה – בניית פסקאות: כתיבת פסקה עפ"י כללים מסויימים:
  • פסקה עם משפטים קצרים / ארוכים
  • פסקה עם משפטים קצרים, בה יש משפט אחד ארוך / להיפך
  • פסקה על נושא מסויים (רגש / חוויה / ארוע), ללא שימוש במילה המפורשת המתארת את הנושא (תיאור של אהבה ללא שימוש במילה "אהבה")