אל תפחדו לפרסם

לפעמים אדם מוצא את עצמו מתעטש בצורה מוזרה באמצע הרצאה, או – השם ירחם – מפליץ, ככה שלרגע קצר כולם מסתובבים והמרצה משתתקת והקהל כולו מקדיש כמה שניות לרגע המשעשע שקרה כאן, ותמיד יהיה מישהו שיעיר איזו הערה סרקסטית, והאדם המדובר מתכווץ בכיסא ולא יודע את נפשו.

באמת זו רק דוגמה קטנה, קצרה כמו התעטשות, אבל יש מקרים שבהם, נניח, אדם מתפרסם בטלויזיה או אינטרנט באיזה הקשר וחש בצורך להגן על שמו הטוב וכל מיני דברים שכאלה. ואנשים נלחמים ומפרסמים הודעות ומכתבים וציטוטים של עצמם ומוכיחים דברים באותות ובמופתים. או שאדם מוזמן לתת הרצאה או להשתתף בפאנל, ובזמן שהוא בא לדבר הוא רואה שהלבבות לא פתוחים ומתגמגם ומתבזה מול הקהל, והדברים נישאים בלבו ימים ושבועות אחר כך.

יש איזו נטייה אנושית להמשיך ולשאת את זה הלאה. כלומר לחשוב שהנה הנה נפלו השמיים על ראשינו ומעתה העולם לא ימשיך להיות כשהיה. ויש אנשים שיוצאים ואומרים לחברים שלהם 'אה, ראית איזה מצחיק זה היה?' והחבר אומר 'מה?' והם אומרים 'נו, שהתעטשתי מצחיק' והחבר אומר 'אה, זה' ובעצם הוא שכח את הכל אחרי חצי דקה, כמו כל שאר האנשים באולם.

צריך לדעת שכל אחד בעולם הזה מרוכז בעצמו. ולא שזה דבר רע או טוב אלא שככה זה, אנחנו לא מעניינים אף אחד. כלומר אנחנו כן, אבל אנחנו לא המוקד של מישהו אחר, ומה טוב שכך. אמנם כל אחד חושב שהוא עולם ומלואו ובעצם הוא רק עולם אחד בין המון עולמות אחרים. ולפעמים אדם חושב שאנשים אחרים אינם אלא תפאורה בחיים שלו, אבל אולי זה הוא התפאורה בחייהם של אחרים.

וכך אם אדם עושה פדיחה אז היא שלו בלבד, ובגלל שהיא שלו, היא לא מעניינת אף אחד אחר. ולכן אין טעם לפחד לעלות על במה או להמשיך ולשאת את העיטוש המצחיק או להלחם ולהוכיח או לפרסם סטטוסים לא מוצלחים, כי שאר האנשים ממשיכים ומתעסקים בעצמם ושוכחים דברים שקרו לאנשים אחרים, וכך דרכו של עולם.

אז זהו. אל תפחדו לפרסם. לא יקרה כלום. כלומר יקרו, דברים טובים (ביקורות, משוב, הערכה) ורעים (ביקורות, וגם אנשים שחושבים שאתה תמיד כותב על עצמך. אין מה לעשות איתם), אבל אם אתם רוצים להתקדם בכתיבה, אתם חייבים לפרסם. אין ברירה אחרת. אל תדאגו; אם זה יהיה טוב, כולם יזכרו ויחמיאו. אם זה יהיה רע, כולם* ישכחו את זה די מהר.

אז תפרסמו. כלומר תחשבו רגע לפני הפרסום, תהיו בטוחים שזה מספיק טוב, ואז.


(*כולם, למעט שני מגיבים שתמיד יטפלו לטקסטים שלכם, יגיבו אליהם בגסות, לא יבינו את הסיפורים, ילעגו לנסיונות שלכם ויקטלו מכל מכל את תפישת העולם שלכם. תחסמו אותם, הם סתם, אנשים שאין להם רגש בלב).