הרשמה לסדנאות הכתיבה | ינואר 2019

היי, איזה כיף שאתם ואתן כאן! זה ממש משמח אותי 🙂

גשם בחוץ. וואי וואי, איזה גשם. אני יושב מול המחשב עם כוס תה (ירוק, עם לימון) וכותב לכם את הפרטים על הסדנאות, ובתוך הלב יש איזו הצטמררות קטנה של עונג – סדנאות חורף, איזה דבר נעים זה לשבת ולכתוב כשבחוץ גשם וריח חריף חריף של אדמה לחה ושל רחוב רחוץ.

iconfinder_19_2388601

בקיצור, מה אני מתפייט. לעניינים;  זה דף הרישום לסדנאות ינואר בירושלים ובתל אביב. יהיו כאן קצת פרטים טכניים וקישור להרשמה ולתשלום. לכל השאלות הכלליות, כמו 'מה ההבדל בין הסדנאות' ו'האם אמצא שם את אהבת חיי' ו'מדוע אינך משתמש בדימויים של שעוני חול' – יש דף ייעודי ומפורט, והוא כאן. אפשר גם לשלוח אלי הודעת וואטסאפ, כאן.

iconfinder_6_2388608

הסדנאות שנפתחות בקרוב הן:

‏‏לכידה.JPG

בשביל להירשם ולשלם צריך למלא את הטופס, לשלוח אותו ואז לעבור לתשלום – וללחוץ על התמונה עם שם הסדנה שאת או אתה רוצה (המחיר יופיע בדף התשלום. שימו לב שלכל סדנה – מחיר שונה):

 

כתיבה יוצרת ירושלים וקרבכתיבה יוצרת תל אביב ערבכתיבה יוצרת ירושלים ערבמבוא לכתיבה תל אביב בוקרמבוא לכתיבה ירושלים ערב

(מגיעה לך הנחה? לא בטוח מה יהיה ואם זה שווה את הכסף? רוצה סתם לדבר על החיים?
דברו איתי כאן)
iconfinder_15_2388602

עוד קצת פרטים טכניים:
  • כל הסדנאות אורכות עשרה מפגשים.
  • כל הסדנאות מתחילות בשבוע של ה6.1.19, אלא אם כן ההרשמה לא תתמלא ואז הן יתחילו כשההרשמה תתמלא – סיכוי סביר שבשבוע שאחרי.
  • יש חניונים ליד המקומות בהם הסדנה מתקיימת, ושניהם ליד צירים ראשיים יחסית עם מגוון של תחבורה ציבורית.
  • הזמן של כל הסדנאות יכול לנוע ברבע שעה עד חצי שעה לכאן או לכאן, תלוי בקבוצה.
  • המקום בכל הסדנאות, למעט הסדנה בשני בבוקר בתל אביב, מוגבל ל15 איש ואשה.
  • ההרשמה נכנסת לתוקף ומחייבת – אותי ואתכם – רק עם התשלום. זאת אומרת שהמקום שלכם ישמר רק עם התשלום. תוכלו להתחרט ולבטל עד אחרי השיעור הראשון (כולל), ואני אחזיר את התשלום בניכוי חמישה עשר אחוזים.

iconfinder_13_2388604

מחכה לראות אותך כבר!

יהודה

________

(האייקונים היפים? הם של MARTA KONYK)

מתי שמים פסיק ומתי שמים נקודה

מלא אנשים מסתבכים עם הקטע של הפיסוק. משום מה נוצרה התחושה כאילו אם אין לך מושג מהי פסוקית תמורה אין לך שום דרך נוחה לפסק. זה, כמובן, שטויות. פיסוק הוא הרבה יותר אינטואיטיבי ממה שנראה לכם. חלקים ממנו, לפחות.

באתרי אינטרנט שונים נותנים את העצה של 'שימו פסיק בכל מקום שבו אתם לוקחים נשימה כשאתם מקריאים את הטקסט בקול'. יש בזה משהו, אבל בעיקרון זה הפוך – אנחנו לוקחים נשימה בכל מקום שיש פסיק. זה מה שפסיק מאותת לנו. אם מישהו שם פסיק בכל מקום שבו הוא לוקח נשימה, שלא יקריא בקול וישר ישים פסיקים.

הצורה הכי נוחה שמצאתי לחשוב על פיסוק זה כמו שחושבים על לסדר את כל הבגדים שמונחים לכם על המיטה בערימה. כלומר, ברור שמה שצריך לעשות הוא לקפל אותם ולשים אותם בערימה, ואפילו למיין את הערימה לפי סוודרים / מכנסיים / חולצות / תחתונים, אבל לרוב אנחנו משתמשים במדפים שונים או בערימות שונות על אותו המדף כדי לארגן, לסדר ולמיין את הערימה הזו.

אז זהו. הארון הוא הפסקה שלכם, והמדפים הם הפסיקים והנקודות. טקסט, כל טקסט, הוא בלגן שלם של מילים, משפטים, תיאורים, נושאים שונים – והכל בבת אחת. מה שנקודות עושות זה לסדר את הנושאים האלה במדפים. למדפים האלה קוראים משפטים. ומה שפסיקים עושים זה לסדר את המדפים האלה בתוך עצמם, ולזה קוראים חלקי המשפט.

וזהו.

כלל אצבע? הוא דורש מחשבה אבל זה מה יש:

נקודות שמים כשמחליפים נושא.

פסיקים שמים בין חלק לחלק כשהמשפט מורכב מכמה חלקים. בשביל לתרגל את זה עמדו מול משפט שלם ונסו לפרק אותו לחלקים. ככה תגלו שגם "כמו כן" בתחילת משפט זה חלק נפרד, וגם ביטויי ניגוד כמו 'אבל' ו'אולם' הם חלק נפרד. זה גם יסביר לכם למה יש פעמים שאפשר לשים פסיק לפני וא"ו החיבור, למרות מה שאמרו לכם ביסודי.


את מה שכתוב כאן כנראה שלא אסביר בסדנאות המבוא לכתיבה שלי, אבל המון המון דברים אחרים כן. למשל, איך מזהים מה הנושא של המשפט ואיך מפרקים טקסט לחלקים קטנים. מוזמנים לראות את הסילבוס ולהירשם: https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10215590917000133&set=a.2751371837601&type=3

בדרכים

את 'בדרכים' קראתי בצבא. זה היה סיפור מוזר מאוד. כלומר תהליך הקריאה, לא הספר עצמו. זה היה תשעה באב והיה חם מאוד, והיינו באיזה בסיס תותחנים בצפון ומישהו היה צריך לשמור על הבונקר תחמושת. וכך הלכתי לשם, באמצע הצום, וישבתי שם חמש שעות וקראתי על ג'ק קרואק נוסע בטרמפים הלוך חוזר ברחבי ארצות הברית בלי שום מטרה מיוחדת וממציא אגב כך את דור הביט.

אני זוכר איך התפתחה בתוכי כמיהה למרחבים האלה. ישראל היא מקום קטן. מאוד מאוד קטן. מעט אנשים, בין הירדן לים. למטה מדבר, למעלה הר קטן עם שלג בחורף

. קרואק כתב על הנסיעות האלה כאילו הן אינסופיות, מתמשכות עד אינסוף. הוא לא כתב על כאבי הגב שהנסיעות האלה מייצרות, או על חוויה הלינה במוטל זול (בדיוק כמו שאתם מתארים לעצמכם), רק על הדרכים. ועל סמים, כמובן, ומוזיקה, ובנות, אבל בעיקר על דרכים.

אני נוסע בשבועות האחרונים את הדרום של המערב התיכון. מסתובב ביוטה, בנוודה, באריזונה. נוסע ונוסע. קצת הכמיהה הזו, בזעיר אנפין, ואגב כך אני פתאום מבין את קרואק, שהדרכים האלה עמדו לפתחו כל הזמן. ארצות הברית היא ארץ רחבה. צפופה בקצוות, ריקה באמצע. זה נראה קצת כאילו היא לא מיועדת לבני אדם שילכו בה, שישבו או שילכו לישון. מעין ארץ למכוניות, לתנועה, לנדודים תמידיים. האינדיאנים ידעו את זה טוב יותר עוד לפניהם.

האגדה מספרת שקרואק כתב את הספר בבת אחת, שלשה שבועות של הטחת אצבעות במכונת כתיבה. של סיגריות, אלכוהול, סמים, ואז יצא שוב למסע. כתיבת רצף, מה שמכונה. זה הגיוני. בשביל לכתוב מדוד צריך לשבת, לנוח, לצאת להפסקות הליכה. אין זמן לכתוב ככה תוך כדי תנועה. זה לזרוק הכל על הדף ולצאת, מפני שהמרחבים עדיין קוראים לנו אי שם.


(בקרוב – פתיחת הרשמה לסדנאות הכתיבה של השנה הבאה! ובינתיים שאלה – מה ספר המסע האהוב עליכם? וחידה: מה ספר המסע הבא שאכתוב עליו?)

שו"ת מרתון כתיבה

מה זה בכלל מרתון כתיבה?

זה ממש כיף!
בגדול – זה כמו מפגש בסדנה, אבל הרבה יותר ארוך. זה כמו יום עיון, אבל בלי אינסוף הרצאות. ובעיקר בעיקר, זה יום שבו מגיעים, שותים קפה, לומדים טכניקות ומדברים על נקודה חשובה, ואז מתרגלים אותה עם ליווי צמוד, שואלים שאלות, מקבלים ביקורת, חוזרים לעבודה, ומסיימים במשוב קבוצתי. זה אחלה יום.


על מה הולכים לכתוב?
נתעסק בבניית דמויות.

למה דמויות?
כי זה רלוונטי לכל אדם כותב (וגם לא כותב), ולא רק לכותבי סיפורת. כי זה משהו מספיק בסיסי, מצד אחד, ומצד שני זה משהו שאפשר להתעמק בו ואף פעם לא מרגישים שמיצינו. וגם כי בני אדם זה הדבר הכי מעניין בעולם.

צריך ניסיון קודם בכתיבת סיפורים ודמויות?
לא, אבל כדאי ניסיון קודם בכתיבה.

הייתי בסדנה שלך. יש למה לבוא?
בטח! אני מתגעגע!
תלוי איזו סדנה. אם היית בסדנת כתיבת סיפורים ואת מרגישה שקלטת את הקטע, אני לא בטוח שתרגישי שאת ממצה את היום, אבל יהיו המון דברים חדשים וזה יהיה יותר נרחב ויותר מעמיק ממה שהיה בסדנה, כמובן. אם היית בסדנה אחרת, בואי. זה יהיה חדש לך.

למה יום שלם? אני יכול רק בערב. 😦
כי כתיבה לוקחת זמן.

למה בתל אביב?
כי היו חסרים מרתונים בתל אביב! וגם כי זה מרכז הארץ. אחלה מיקום. ולירושלמים יש סדנה חד פעמית – בערב – באותו שבוע ממש.

כמה אנשים נהיה?
אני מעריך שבסביבות ה15-20, כדי לתת יחס לכולם.

כמה זה עולה?
195 שקלים. 175 להרשמה מוקדמת. 155 למי שמגיעה לו הנחה.

למה זה המחיר?
בשקלול של תשלום למקום, כיבוד, ניקיון, פרסום, הנחייה, צילומים וכאלה – זה מה שיצא. יחסית לימים מקבילים זה מחיר סביר וזול. בכל אופן, יש עשרה אחוזי הנחה להרשמה המוקדמת (מסתיימת בעוד יומיים), ועשרה אחוזים נוספים למי שמגיעה לו הנחה (סטודנטיות, חיילות, בני שירות וכו').

ואם אין לי כסף?
אני משתדל מאוד שלא יקרה מצב שבו מישהו או מישהי רוצים להיות במרתון ולא יכולים בגלל בעיה כספית. אם יש לכם בעיה כספית, פשוט דברו איתי ואעזור.

מתי מסתיימת ההרשמה המוקדמת? 
ביום שלישי.

איך נרשמים?
כאן: https://yehudagizbar.com/הרשמה-לסדנאות/

תתמצת לי?
יום כתיבת דמויות. שני 16.7. הצפון הישן בתל אביב. 10:00 – 16:30.

פרוייקטים חדשים ונהדרים!

היי, תהיו איתי רגע, זה חשוב.
סדנאות האביב מסתיימות זה עתה והנה הפרוייקטים הבאים שאנחנו יוצאים אליהם בלכתוב. אלה אחלה פרוייקטים אז כיף ושמחה וששון 🙂 בואו!

א. מרתון כתיבה בנושא דמויות. כולל שיעור, קריאה, זמן כתיבה ביחד ולחוד, משוב הדדי וגם משוב שלי. נתחיל ב10:00, נסיים ב17:00 בערך. המחיר להרשמה המוקדמת הוא 175 בשבוע הקרוב, ואחר כך המחיר יקפוץ ל195. סטודנטים, חיילות ובני שירות – המחיר להרשמה המוקדמת הוא 150 שקלים.

הסדנה מיועדת גם לבוגרי הסדנאות שלי או לימודי כתיבה של אחרים, והיא מציעה מעבר לידע הבסיסי.

ההרשמה כאן: goo.gl/iqfuwR

שאלות ותשובות על המרתון כאן.

ב. נרקמת סדנה חד פעמית בירושלים. בערב. כתיבה יוצרת. לאלה שרצו אבל לא היה להם זמן באמת. יהיה פרסום ממוקד יותר בעוד כמה ימים 🙂 ההרשמה, לבינתיים, כאן:goo.gl/iqfuwR

הפרטים שאני יודע כרגע: תאריך – רביעי, 18.7 שעה – 19:30 בערב. שלש שעות. מקום – רחביה, ירושלים. מטרה – זו סדנה לכתיבה יוצרת, בנושא חורבן וגאולה.

ג. שני פרוייקטים ארוכי טווח של סדנה וקורסים אינטרנטיים. לחבר'ה שלא יכולים להגיע לסדנאות הממשיות, שרוצים ללוות את הקיץ שלהם בכתיבה, או ללמוד דברים חדשים בתחום שלהם. זה לא תחליף אמיתי לסדנה, אבל למי שצריך רק את התכל'ס, זה יופי של פתרון.

הפרוייקט הראשון יכלול משלוח שבועי של השראה לכתיבה, טיפ ממוקד, תרגיל שיוצא מההשראה ומהטיפ וחברות בקבוצה וירטואלית. הוא לא כולל משוב שלי, ויעלה עשרה שקלים לחודש.

הפרוייקט השני יהיה די דומה, רק דו שבועי, קצת ארוך יותר, הרבה יותר מסודר (יותר כלים טכניים) ויכלול משוב שלי, קצר או ארוך לפי הצורך. המחיר יהיה 195 שקלים לחודש, ומספר המקומות מוגבל מאוד.

—-
ההרשמה לכל הדברים האלה היא כאן: goo.gl/iqfuwR

אני כאן לשאלות. בואו בשלום.

הערה על המילה 'כידוע'

באופן די גורף, המילה 'כידוע' מיותרת. זה נכון גם לכל מקבילותיה, כמו 'מן המפורסמות', ו'הדבר ברור'. היא מיותרת במחקר אקדמי, היא מיותרת במסות, היא מיותרת בסיפורים. למעשה, בכל פעם שאתם חושבים שיש בה צורך, ככל הנראה אין בה צורך. אם זה ידוע, אין צורך להגיד את זה. אם זה ידוע ואתם צריכים להגיד את זה בכל זאת, אין צורך להדגיש שכולם יודעים את זה. בקיצור, זה בעיקר עוזר לכם לצאת מתנשאים, ושום דבר אחר.

המקרה היחיד שבו מותר להשתמש במילה 'כידוע' היא במקרה שבו הדבר אינו ידוע. בכלל. כך, למשל, כותב גרוסמן ב'יש ילדים זיגזג': "אבל מן המפורסמות היא שכושר השיפוט נפגם לאחר שנים של גריסת מלח צחיח". במקרים כאלה המילה הופכת את המשפט שלכם להומוריסטי / אירוני / מודע לעצמו, ובאותה נשימה גם נותנת תוקף (מדומה, אבל עדיין תוקף) למשפט שבא אחריה.

מקווה שזה היה ידוע לכם כבר.

הערה קטנה על סיפורי ר' נחמן מברסלב

מה שיפה בסיפורים של ר' נחמן מברסלב, הידועים גם בשם 'סיפורי מעשיות משנים קדמוניות', הוא שאתה קורא סיפור, לכאורה סיפור רגיל, ופתאום מופיע אדם שמחזיק עץ. אתה שואל את עצמך עצמי, למה יש פה אדם שמחזיק עץ? אבל עצמי לא יודע. הולך לחפש פירושים, הולך למצוא אולי מישהו כתב על זה כבר, וסופך שאתה מסתובב תמה ואומר לעצמך איזה מוזר זה, בחיי, למה שמישהו יספר סיפור שאי אפשר להבין.

אחד המפתחות בשביל להבין איזו צורת קריאה צריך להפנות לסיפורים האלה תלוי בהבדל שבין מיתוסים ואגדות. המשותף בין המיתוסים והאגדות הוא, כמובן, שאלה סיפורים לא ריאליסטיים. במיתוסים מופיעים לכם מלאכים, גיבורים, מפלצות, וגם באגדות יש גיבורים (לפעמים), מכשפות, צפרדעים שהופכים לנסיכים וכל מה שתרצו. אבל ההבדל ביניהם, אוהו.

אז מה ההבדל?

בגדול בגדול, כל חוקרי המיתוס מסכימים על ההגדרה הכללית הבאה למיתוסים: מיתוס הוא סיפור עם רכיב על טבעי, שיש המאמינים שהתרחש, והוא מכונן את חיי המאמינים בו. חוקרים מסויימים יוסיפו דברים כמו 'סיפור *בריאה / יצירה* עם רכיב על טבעי', או 'הוא מכונן את *תפישת העולם* של המאמינים בו'. אבל אני מאוד אוהב את ההגדרה הכללית ההיא, מפני שהיא מצליחה להכיל גם את טרומפלדור או את וודסטוק (להבדיל) כמיתוס.

אבל זה יותר מזה. מיתוס הוא 'אמיתי': מיתוסים מתרחשים במקום מסוים, עם גיבורים ספציפיים שלרוב אנחנו מכירים בשמותיהם ובהקשריהם (משפחה, עבודה), יש להם הקשר מיתולוגי לסיפורים אחרים שמתרחשים באותו העולם, והן די מובנים, בתור סיפורים. מאוד קל, באופן יחסי, להבין מה הם רוצים ולפרש אותם. הם יכולים, בקלות, להגיד לנו מה לעשות.

ההגדרה לאגדות עם נתונה בהרבה יותר מחלוקות, אבל גם כאן, הכללה גסה תגיד שאגדות עם הן אגדות בעלות רכיב על טבעי (לרוב) ש*אין* להם מאמינים. כלומר שאף אחד לא מאמין שכיפה אדומה באמת קרתה. גם כאן אפשר להגיד: אגדות מתרחשות בשום מקום, בלי הגדרת זמן, עם גיבורים ארכיטיפיים ('מלך', 'נסיכה', 'עני'), לרוב, הן פונות לילדים (מיתוסים הם לרוב למבוגרים), אין להם שום הקשר לסיפורים אחרים וספק אם הם קרו באותו העולם, ובעיקר –

מאוד קשה להבין את האגדות כסיפורים נושאי משמעות; שהלוגיקה הפנימית שלהן שונה והן משתמשות באיזו מערכת סימבולית שאין לה קוהרנטיות פנימית. אני מתכוון להגיד שאגדות יכולות להשתמש ב'כדור זהב' שנופל ל'באר', אבל אין לנו שמץ של כיוון מהו כדור הזהב הזה ומהי הבאר, כלומר מה זה בא לסמל. במילים אחרות, מיתוס רוצה שנפרש אותו, אגדה רוצה שנספר אותה.

החלוקה הזו עוזרת לי להגדיר שסיפורי חסידים, באופן כללי, הם מיתוסים, אבל סיפורי ר' נחמן הם אגדות. אם כך, אין טעם לנסות לפרש את הסיפור או להסביר אותו. צריך להקשיב לו, לספר אותו שוב ושוב. תהליך הפענוח שלו הוא פנימי (כלומר, הוא מהדהד משהו אצל השומע), לא חיצוני. אפשר, כמובן, לנסות לפענח אותו באופן חיצוני, אבל זה עובד רק חלקית: הסימבוליקה תאבד את קסמה, הדמויות יהיו פשטניות עד לזרא, וכל הסיפור יראה קצת כמו משל ונמשל. והרי זה לגמרי לגמרי הפוך.

איך כותבים מאמר דעה

הערב, באקראי, ראיתי שמישהו נכנס לאתר החדש שלי אחרי שחיפש בגוגל 'איך כותבים מאמר דעה', ואמרתי לעצמי – יא, איזה בעסה לו. הוא לא ימצא שם כלום, כי אין. אף פעם לא כתבתי על זה שום דבר מסודר. ואחר כך אמרתי טוב, האמת, זו הזדמנות טובה.

א.
נתחיל מההתחלה. הדבר הכי חשוב שצריך לדעת על טור דעה, שמכונה גם 'מאמר טיעון' בבגרות בלשון, או 'חיבור' בפסיכומטרי, הוא זה:

קרא/י עוד «

עשרה טיפים של ג'ונתן פראנזן לכתיבת סיפורים

1. הקורא הוא ידיד, לא אויב ולא צופה מן הצד.

2. כתיבה בדיונית, שאינה הרפתקאה אישית של היוצר לתוך הפחד או לתוך הלא-ידוע, אינה שווה כתיבה, אלא אם כן כסף כרוך בסיפור.

3. לעולם אל תשתמש במילה ´ואז´ לחיבור. יש לנו את וא"ו החיבור למטרה הזו. שימוש ב´ואז´ הוא פתרון של סופר עצלן או נטול-שמיעה-מוזיקלית לכך שיש לו יותר מדי ´ו´ על הדף.

4. כתוב בגוף שלישי, אלא אם כן קול ייחודי בגוף ראשון מציע את עצמו באופן שאין לעמוד בפניו.

5. ככל שהמידע הופך להיות חופשי, אוניברסלי ונגיש, הצורך בעשיית מחקר מעמיק בשביל הרומן פוחת והולך.

6. הכתיבה הביוגרפית הטהורה ביותר דורשת המצאה טהורה. איש מעולם לא כתב סיפור אוטוביוגרפי יותר מאשר ´הגלגול´.

7. אתה רואה יותר כאשר אתה יושב בשקט מאשר כשאתה רודף אחרי משהו.

8. ספק אם מישהו עם חיבור לאינטרנט באיזור העבודה שלו כתב אי פעם סיפור טוב.

9. פעלים מעניינים הם לעיתים רחוקות באמת מעניינים.

10. אתה חייב לאהוב את הדמויות שלך לפני שתוכל להיות חסר רחמים כלפיהן.

איך מתגברים על מחסום כתיבה?

אחת הסיבות לכך שקשה לכתוב ב'רגעים של השראה', קרי, במקומות יפים, בטיולים, בזמנים מרגשים – מעבר לכך שאנחנו צריכים לעבד את החוויה – היא שאנחנו מנסים ליצור טקסט מסוים. אנחנו רואים אותו בעיני רוחנו, וזו הבעיה הגדולה. זו אותה בעיה שתוקעת את מרבית הסטודנטים למדעי הרוח בניסיונם לכתוב מאמר או עבודה, ואותה בעיה שגורמת למשוררים ולסופרים להיתקע במחסום כתיבה. זה כמו ניסיון לחצוב דבש מסלע, רק הרבה פחות מתגמל.

המחשבה על המוצר הסופי כובלת. כמעט לא מאפשרת לנו להמשיך. אנחנו מתחילים פיסקה ומתייאשים, כי היא "לא מה שרצינו". הטקסט "לא נראה כמו שיר" (כי שיר זה רק עם חרוזים, או מטאפורות, או משהו). הפיסקה הראשונה היא "לא פיסקת פתיחה טובה", ועוד לא דיברנו על הפיסקאות השניה, השלישית והרביעית. יש לנו בראש את התוצר המוגמר, ואנחנו לא מצליחים לכוון אליו. במילים אחרות, אנחנו המבקרים הכי גרועים של עצמינו.

בספר הקטן והיפה "זן באמנות הקשת" מתאר אויגן הריגל את האוחז בקשת שמנסה לירות למטרה. כשהוא מתכוונן על המטרה, מתאר הריגל, הוא מחטיא. המבט הרחוק מטעה את הכיוונון, והחץ לא מצליח לדייק. הפתרון שהריגל מציע לזה הוא ה"הֶיוֹת" של הזֶן, כלומר – לא לנסות, להיות. תודעתית – לדעת שיש מטרה, ושאנחנו מכוונים לאנשהו, אבל להתמקד בפעולה, לא במטרה.

אני לא רוצה להתעכב על הסבר הפתרון שלו, אלא להציע מענה פרקטי, והוא מאוד פשוט:

לכתוב.

כלומר – להתמקד בפעולה, לא במטרה. להגדיר כמות מילים (עמוד? שניים?) ולא לנסות ליצור שיר, פשוט לכתוב. לא לנסות לכתוב מאמר, פשוט לכתוב. אפשר להגדיר את זה בתור 'כתיבה שאיש לא יראה'. בתור 'אני כותב את העמודים האלה וזורק לפח'. זה ממש לא משנה.

אם רוצים, אחר כך אפשר לעבד, לנסח, ליצור מחדש, אבל השלב הראשון הוא להוריד את אותו סופר אגו, צנזור ראשי, שעומד מאחורי הגב ואומר 'לא לשם כיוונת'. פשוט לכתוב, ואחר כך אפשר להתרחק לרגע מהדף או מהמחשב ולראות שהטקסט מגיע בדיוק לאן שרצינו להגיע.