"היי יהודה.
אני עובדת במקום בשם X, למקום יש דף פייסבוק ובגלל שאנחנו חלק מארגון שלם אז יש אפילו מחלקת מדיה שלמה וכולי. אני אחראית על דף הפייסבוק באופן חלקי לצד העבודה שלי מול הלקוחות.
לאחרונה הצטרפה מישהי חדשה למחלקת המדיה והיא אחראית על דפי הפייסבוק של הארגון. אני מתוסכלת כי היא לא מצליחה לכתוב טקסטים שבעיניי יעניינו את הקהל שלנו. היא כותבת באופן די רובוטי, חסר נימה אישית לחלוטין. לפעמים בחירת הנושאים מעניינת אבל לא נכתבת בצורה מסקרנת, ובאופן כללי אני לא יודעת איך להעיר או לתת לה טיפ ולשמור על אווירה טובה.
תוכל לעזור לי ולכתוב לי כאן טיפים לכתיבה בדף עסקי שלא מייצג אדם אחד, אלא ארגון (לפעמים קל לכתוב לעסק פרטי של אדם אחד, כי אני והעסק אחד הוא ואני יכולה להביא מהחוויות האישיות שלי אל תוך הדף העסקי)?
איך הופכים את זה לאישי? איך גורמים למעורבות של האוהדים?
גם רק כמה טיפים בסיסיים יעזרו מאוד.
ר."
היי ר' היקרה. מה העניינים?
קודם כל כיף שכתבת, זה משמח ממש ותודה.
שנית – השאלה שאת שואלת היא מאוד מאוד כללית. כל כך כללית שאני ניצב בדיוק באותו המקום שבה המישהי החדשה שעובדת איתך ניצבת – היא חושבת שהיא מייצגת מקום או חברה, ולא דמות. אבל זה לא נכון.
תראי, כתיבה מתחילה מההבנה שטקסט הוא בסך הכל מילים על דף. כלומר שאנחנו לא מנסים ליצור כאן פסל סביבתי, אלא לייצר תקשורת ש, מה לעשות, מועברת באמצעים שהם לא דיבור. שיש אדם בצד אחד שכותב ואדם בצד שני שקורא, ולמרות שאנחנו לא רואים את זה כי יש מחשב באמצע וטקסט שנראה מקובע לנצח, בכל זאת יש אדם שכתב את המילים ואדם שעתיד לקרוא אותן.
קשה להבין את זה, ולכן הרבה פעמים, כשאני עובד עם לקוחות שאין להם פנים או פרזנטור, אלא מותג, אני מבקש מהם לחשוב רגע על הנוכחות הדיגיטלית של העסק שלהם כמו שמאפיינים קהל יעד: אני מבקש מהם לחשוב מי הם, בני כמה הם, איך הם נראים, מה השפה שמאפיינת אותם, איפה הם עובדים, כיף להם? טוב להם? הם מכובדים? מה הם לובשים? וכן הלאה וכן הלאה. להאניש את העסק, עד שמתקבלת תמונה של אדם אמיתי, עם שם והיסטוריה והכל. אפשר אפילו לעשות תרגיל תיאטרלי קצר ו'לשחק' את האדם הזה בשיחה או בפגישה.
השפה של האדם הזה היא השפה של העסק. זו הסיבה שבנקים כותבים מכובד, ושעסקים חברתיים כותבים מתלהב, ושאנשי ציבור עושים פאדיחות בלייב. סתם, האחרון לא. אבל הבנת את העיקרון.
הרבה פעמים אנחנו מדלגים על התהליך. אנחנו מנסים ליצור שפה 'רשמית', או 'אחידה', אבל זה יוצא שפה קפואה. שפה מתה. שפה שאף אחד לא מדבר, ושאף אחד לא שומע. זה יוצא רובוטי, כמו שאמרת. וזה נורא לקרוא את זה.
אז זהו. זה כבסיס. אם את רוצה להעמיק בזה יש לי קורס דיגיטלי עם פרק שעוסק בדיוק בהבנה שטקסט הוא תקשורת, וזה בזמנך החופשי. וכעת, לשאלות שלך.
א. מה עושים כשכמה אנשים כותבים בדף אחד?
אמרתי, יוצרים פרסונה ושפה אישית לדף, ומתאימים את עצמינו אליה. לוקח זמן לזרום לתוך שפה, והרבה פעמים אני מציע לאנשי מדיה חדשים פשוט לשבת ולהעתיק בכתב יד איזה חמישה או עשרה פוסטים ישנים, כדי שהשפה תחלחל להם לעורקים.
ב. איך מביאים חוויות אישיות לתוך דף של ארגון?
אני לא מבין למה זה קשור. גם ארגון מורכב מבני אדם, ולבני האדם האלה יש חוויות. יש לקוחות, וגם להם יש חוויות. יש מנהלות שחוגגות יום הולדת ומנקה שעושה תואר בפתוחה. לכולם יש חוויות. זה פשוט לכתוב עליהן בגוף שלישי ולא ראשון. מה שהופך את הדף לרגשי ואישי זה לא שהוא אדם אחד שכותב – עברו אצלי כמה לקוחות שהיו עסק של אדם אחד וכתבו מזעזע – אלא שהוא משתף רגשות ותחושות אישיות. אפשר, כמובן, ליצור פרסונה (לא ייצוג, סתם קול אישי) לדף ולתת לה רגשות, זה אחלה בעיני, אם כי לא מתאים לכל עסק.
ג. האם נכון לשתף חוויות אישיות בדף של ארגון?
תלוי בשפה של הארגון. עקרונית כן, אבל צריך לדעת להתאים את זה לשפה ולקהל היעד. יש דפים שנמנעים מזה ועושים רק פרסומות וRTM, אבל לדעתי זו טעות.
ד. איך גורמים למעורבות של האוהדים?
מדברים איתם, לא אליהם. שואלים אותם שאלות (עדיף ממוקדות ולא כלליות. ועדיף שאלות ברירה ולא שאלות פתוחות, לפחות בהתחלה). מבקשים מהם לעשות משהו. ככלל, חושבים על התהליך כשיחה או כהרצאה, לא כ'אני כותב עכשיו טקסט ושולח לעולם, ואם מישהו רוצה שיגיב', כי אף אחד לא יגיב.
ה. איך מעירים בלי להעליב?
אין דרך מושלמת. ביקורת תמיד תעליב. אבל להיות מודעים לזה שזו ביקורת, להתנצל, לרכך, להגדיר היטב מה עושים לא נכון ואיך צריך לתקן את זה, כלומר מה צריך לעשות כדי להשתפר, ובעיקר – לשתף מעצמך, מהביקורות שספגת בעצמך ומהכישלונות שלך, כדי להגיד לה 'גם אני הייתי שם פעם, זה בסדר. אין מישהו שלא עשה טעות'.
בהצלחה רבה!
יהודה.
#שואלים_את_יהודה
—-
(גם אתם ואתן מוזמנים לשלוח שאלות, אני אשמח לעזור)
yehudagizbar.com 