כללי

נבל

איך שנאתי את סקאר כשהייתי ילד, יא אללה. בתיעוב עמוק, ביחד עם שאר נבלי דיסני שם רשעים ירקב: קרואלה דה וויל, אורסולה, גסטון. כולם ארורים. בכל אופן אני מדבר פה על סקאר, ואני רוצה להגיד ששנאתי אותו עוד לפני שהוא השליך את מופסה אל מותו. שנאתי אותו עם הצבועים, וידעתי היטב שהוא רע עוד לפני שהוא הוציא מילה אחת מהפה. רק מהצורה שבה הוא השתעשע בעכבר, אי שם בתחילת הסרט.

זה רגע קטן, אבל הוא מדוייק ברמה שלא תיאמן. הוא מדייק כח, שעשוע וחוסר אכפתיות. אנחנו מבינים שהוא נבל גם, כמובן, בגלל הרעמה שלו (שחורה) וטון הדיבור שלו (סרקסטי), אבל שניהם יכולים להיות מאפיינים של סיידקייק מוצלח. לשעשוע חסר תכלית בעכבר מסכן אין פרשנות אחרת: אנחנו יודעים על ההתחלה שסקאר הוא הרע של הסיפור ושמופסה הוא הטוב, רק בזכות חמש שניות של אנימציה.

ואני פותח כאן את טראומות הילדות שלי מכיון שבשבועות הקרובים אנחנו הולכים לעסוק בדמויות בסדנה המקוונת שלי: אנחנו נדבר על מה מרכיב דמות בסיפור, על דמויות בשירים ואיך הן עובדות, ולמה דמויות בסיפור נראות לנו כאיזו בובה אבל למעשה הן בשר מבשרינו, איך אפשר ליצור גיבורים אהובים ולא פתטיים, ואיך מאפיינים ברגע את הנבל כאיש רע למרות שהוא עדיין לא עשה כלום. ארבעה מפגשים על דמויות. איזה כיף!

והכי חשוב: לכבוד שבוע הספר יש חתיכת הנחה על הסדנה המקוונת: 95 שקלים במקום 155 שקלים. אם אתם מחפשים סדנה שתתן לכם השראה, כלים, מוטיבציה וקבוצה – אפשר להפסיק לחפש. בואו 

 

להצטרפות: https://app.icount.co.il/m/07bfa

דברו איתי

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s