לכו לאיבוד

יש לכותבים (ולאמנים בכלל, אבל בעיקר לכותבים) עניין כזה, שבו הם מנסים ליצור על המכה הראשונה את הטקסט המושלם. ואם הוא לא מושלם – אז מוחקים (בוורד) או זורקים לפח (בנייר) ומתחילים מחדש. זה הגיוני, כי, כאילו, הטקסט לא יצא טוב. אבל יש לזה מחיר הרבה יותר גבוה – קודם כל, להתחיל כל פעם מחדש זה ממש קשה. ושנית, חשוב יותר: אנחנו מאבדים את מה שכבר נעשה. אין לנו תיעוד של התהליך שלנו, ולרוב אנחנו אפילו לא עושים את התהליך.

דיברתי השבוע עם החבר'ה בסדנאות שלי על מה שקרוי 'מחקר תמטי', כלומר על היכולת לגשת לנושא ולגשש סביבו עד שאנחנו מבינים מה מעניין אותנו בו ומה יש לנו להגיד עליו. סיפרתי להם שפעם חבר שלי היה צריך לסיים את בצלאל, והוא נשאר תקוע במשך חצי שנה עם פרוייקט הגמר שלו כי לא היה לו מאיפה להתחיל. אמרתי להם, לפעמים פרוייקטים גדולים נתקעים כי אנחנו חושבים שצריך לתכנן את כל הפרוייקט בצורה מדוייקת מההתחלה, בשעה שאנחנו פשוט צריכים לגשש סביבם שוב ושוב, לעשות ולתקן, לעשות ולתקן, עד שהם יוצאים סבירים (בעינינו) ומושלמים (בעיני אחרים).

ובמקרה, כך יצא, ליאור פרנקל פרסם בבלוג שלו את שיטת הספירלה, שעיקרה – והיא קשורה בכלל לפרוייקטים אחרים, שאינם אמנותיים – הוא שאם רוצים להשיג מטרה גדולה, הדבר הנכון הוא לא לירות אל המטרה הגדולה אלא לירות חיצים קטנים, להצליח ולהיכשל, ללמוד מהכישלון וללכת בעקבות הדברים שמצליחים עד שמגיעים למטרה הגדולה. זה נכון, כמובן, וזה נכון בכתיבה כמו שזה נכון בסטארטאפים, אבל מה שמעניין אותי באמת בהקשר שלנו הוא לא המטרה של 'כתיבת ספר' אלא ההבנה של 'מה מעניין אותי' ו'מה יש לי להגיד על זה' וכל מיני עניינים רגשיים שקשורים יותר ליצירה מאשר להשגת מטרות.

אתם מבינים, כשאתם מתכננים הכל מראש, הסיכוי לכישלון גדול (כמובן), אבל הבעיה העיקרית היא שאתם הולכים בדרכים המוכרות לכם. אי אפשר לחקור נושא חדש בלי לבדוק איך זה עובד ואיך. אי אפשר לתכנן את המקומות הלא מוכרים מראש, ואי אפשר לכתוב באמת או ליצור באמת, ליצור אמת, בלי לבחון באמצעות היצירה את המקומות הלא מוכרים לנו. אמנים חזותיים עושים את זה בלי סוף: יוצרים עשרים טיוטות, מסתכלים, מנסים להבין מה עובד, מתקדמים משם. כותבים זורקים לפח או מוחקים את השורות הלא מוצלחות בוורד; איך אפשר ללמוד ככה?

שואלים אותי לפעמים: אבל אין לי שום דבר להגיד על עכברי מחשב. אין לי שום דבר להגיד על זיקנה שעדיין לא נאמר. אין לי שום דבר להגיד על יזמות נדל"ן. ואני אומר – זה נכון, מפני שעדיין לא חשבת על זה מספיק. אי אפשר לקפוץ מגדה אחת לגדה השנייה. צריך לירות עשרים חיצים, לראות מה חוזר על עצמו, לאן אנחנו נמשכים, מה מעניין אותנו, איפה הטקסט חי, וללכת לכיוונים האלה. לאט לאט, צעד אחר צעד. לתת ליצירה שלכם משך של זמן, של התבוננות, של התבשלות בראש.

——–
מעוניינים בסדנאות שלי? ניתן להירשם לעדכונים כאן: https://wp.me/P83gZR-8l)

דברו איתי

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s