לפני כמה חודשים שאלה אותי Elana Schwartz, שהיא אשפית של מילים וגם הייתה אצלי בסדנת המבוא, את שאלת הבטחון בכתיבה:
"איך בעצם אתה יודע אם המילים שלך טובות? ומתאימות למסגרת אליה הן נשלחות? זה עניין של ידיעה/ שאלה/ בטחון מתחדש כל פעם?
איך שמים בטחון במילים?"
כתבתי לה חזרה:
"איך אני יודע שהמילים שלי טובות? אני לא יודע. אבל אחרים יודעים. אני יודע שהמילים שלך טובות."
והיא ענתה: "זה עונה לתשובה ולא לתחושה ואיזה באסה כי זה העניין בעצם."
ואני כתבתי:
"כן, אני יודע. אבל השאלה שלך הייתה שאלה גדולה מדי מכדי לענות לה, וניסיתי לענות בכנות. אני באמת לא יודע. אני חושש כל סיפור מחדש, ואני מחפש את האשרור החברתי כדי להגיד לעצמי 'זה נכון, מה שאתה עושה'. אבל כבר נכשלתי בחיים, קיבלתי ביקורות קטלניות, לא זכיתי בתחרויות וזלזלו בי ובכתיבה שלי. אז זה קשה, ובעצם שני הדברים היחידים שגורמים לי להמשיך לכתוב זה הרצון שלי להגיד דבר מה לעולם והאמונה שלי באנשים שמעודדים אותי, שהם לא מעודדים סתם, שהם מאמינים באמת בכתיבה שלי. בסוף בסוף, כמו שניסיתי להגיד במפגש הראשון, אני חושב שכתיבה היא תקשורת. כמו בכל תקשורת יש בה מרכיב של 'אני רוצה להגיד משהו' אבל גם את המרכיב של 'אתה רוצה לשמוע אותי', ולהפך. אולי לכן אני לא כל כך מאמין בכתיבה שלי, אבל מאמין גדול בבני אדם."
—-
(זו שאלה שצצה שוב ושוב בצורות שונות, בפורומים שונים, אז חשבתי שיהיה בזה תועלת.
—
וגם:
כאן נרשמים ל נקודה; פסיק שלנו:
https://lp.vp4.me/eohf
כאן נרשמים לעדכונים על הסדנאות והקורסים הבאים:
https://yehudagizbar.com/הרשמה-לסדנאות
מחכה לשמוע מכם ומכן.)