אז מה קורה עם 'גלידה'?

כבר שנתיים שאחת השאלות שאני הכי נשאל היא 'מה קורה עם גלידה'. גלידה, הרומן בהמשכים שפרסמתי בפייסבוק לפני כשנתיים, זכה בשיאו לתנופה מרשימה ולכמה אלפי קוראים שקראו אותו פרק אחר פרק, אבל אז הוא עצר, והפסיק, וככל הנראה בא ללמד אותנו על גורלם של סיפורים בהמשכים בפייסבוק – או על בעיה אחרת, מהותית יותר לכותבים, שקשורה לבחירות שאנחנו עושים בתחילת הדרך של הסיפור שלנו.

כתבתי בפוסט הקודם שמה שקרה עם 'גלידה', הרומן שלי, זו, בעצם, אותה הבעיה שקרתה לג'ורג' מרטין ב'שיר של אש ושל קרח'. האמת היא שלמרטין מגיע פוסט ארוך משל עצמו שמסביר משהו על הצורה שבה הסיפור שלו עובד, אבל הפוסט הזה עוסק בנקודה שבה הסיפור שלו *לא* עובד. ספציפית יותר, במה שקורה לסיפור בספרים הרביעי והחמישי, ובסדרה – בעונות האחרונות.

אם קראתם את שיר של אש ושל קרח, אתם בטח יודעים שהסיפור הגדול של מרטין עוסק במה שקורה אחרי שהמלך הופל והמלך הנכון הושב על הכיסא. וליתר דיוק, בניסיון הריאליזציה של הפנטסיה; השאלה ממנה הסיפור יוצא הוא 'מה קרה אחרי הסוף המוצלח?', וזו שאלה ריאלית: מה קורה כשהמלך הטוב מזדקן. מה קורה כשאין לו כח להתעסק בשאלות של כסף ושל ממשל. מה קורה כשדרקונים, שהם חתיכת יצור מסוכן, באמת מתחילים לעוף בעולם, וכן הלאה וכן הלאה. זו יופי של נקודת פתיחה, באופן כללי, והסיפור של מרטין פותח, כמו כל סיפור טוב, שני צעדים אחרי נקודת הפתיחה האמיתית שלו. עד כאן זה מושלם.

הבעיה הגדולה של הסיפור הזה הוא ריבוי נקודות מבט וריבוי דמויות; כשאין לנו גיבור אחד, אלא אוסף של גיבורים (לרבות אנטי־גיבורים, וכאלה שאנחנו לא מצליחים להחליט אם הם טובים או רעים), לכל אחד יש סיפור משלו. סופרות וכותבי סדרות עוקפים את הבעיה הזו על ידי סימון דמות אחת בתור הדמות הראשית, כששאר הדמויות מסתובבות סביבה עם הסיפורים שלהן – שלעיתים משיקים ולעיתים לא. מרטין בכוונה לא מסמן דמות ראשית (לדעתי הייתה לו בהתחלה, אבל זה לדיון אחר), ומה שקרה לדמויות שלו הוא שהן התחילו ללכת בכיוונים מנוגדים.

ככה זה בחיים האמיתיים, ומהבחינה הזו מרטין נשאר נאמן לאמת הספרותית שלו, אבל סיפור אינו כלל החיים האמיתיים, אלא סימון של רגע בתוך כל צירי העלילה והזמן שנעים ללא הרף: מין הקפה בעיגול של נקודת ההצטלבות בין כמה קוי עלילה, תחימה שלהם בהתחלה ובסוף. כשזה לא קורה, הסיפור מתבלגן לחלוטין. אנחנו לא זוכרים מי זה מי, ומה הקשר ביניהם, ומה המניע של כל אחד, ובעיקר לא מבינים איך כל הסיפורים מתאחדים לכלל סיפור אחד, שלם. התפרים מתחילים להיות בולטים, ומבקרי אינטרנט כותבים 'העונה החדשה פחות טובה מקודמתה'. ככה זה עובד.

עד כאן מרטין, כפרה עליו. אני סומך על הגאון שיפתור את הבעיות, יביא את ג'ון סנואו למקום מבטחים ואת אריה סטראק למקומה הראוי לה. היא הדמות האהובה עלי. סליחה. בכל אופן, זה בעניינו הוא.

מה שקרה לי עם 'גלידה' היה שהסיפור התחיל בתור שעשוע פייסבוק. היה סיפור אחד, ממנו יצא סיפור שני וסיפור שלישי ולאט לאט הסיפור התחיל להתפרש לרוחב, כלומר – הוא לא נע בזמן (לא הייתה עלילה), אלא חשף עוד ועוד דמויות וחיבורים והיסטוריה, ובעצם יצר עולם (של ישיבת הדרת פנים) קפוא, ללא תנועה, עם כמות לא קטנה של דמויות. די מוקדם יחסית הבנתי את זה, והתחלתי להניע את הדמויות בזמן ולהוביל אותם עלילתית, ואפילו התחלתי לבנות סיפור אמיתי, כמו שצריך, מהדמויות שלי.

אלא מה, ריבוי הדמויות הראשיות גרם לאותה בעיה שקרתה למרטין. כלומר, כל דמות התחילה ללכת בכיוון שלה, והסיפורים לא נגעו זה בזה. אפשר לכתוב ככה ספר, אבל זה לא מה שרציתי לעשות, ובכל השנה האחרונה ניסיתי לחשוב איך אפשר לפתור את הבעיה הזו ולספר סיפור אחד עם התחלה ועם סוף בלי לוותר על אף אחת מהדמויות, או לפחות בלי לוותר על אף אחד מהדמויות שאני מחבב. יש לי תיקיה כזו, בבית, מלאה בדפי טיוטה ושרטוטים וקוי עלילה ודמויות משנה וניסיון לאסוף את כל צירי העלילה של כולם לכדי סיפור אחד עם ציר עלילה ראשי.

ככל שאני רואה כרגע, זה לא עובד.

בטיול שעשינו לאחרונה ישבתי על הבעיה הזו וניסיתי להבין מה הדבר הנכון לעשות, בהתחשב בזה שיש לי כבר משהו כמו חמישים אלף מילים כתובות. הפתרון שהגעתי אליו הוא שאין ברירה. צריך למחוק את כל המילים ולהתחיל מחדש בצורה מסודרת. את האמת, בתוך תוכי ידעתי שזה יהיה הפתרון, אבל רק בטיול הצלחתי לשכנע את עצמי לפתוח קובץ חדש, לקרוא לו 'גלידה', ולהתחיל לכתוב. זו חתיכת החלטה מבאסת, אני חייב להגיד, ואין הרבה דברים צובטי לב בכתיבה כמו לזרוק הכל לפח ולהתחיל מחדש, אבל כמדומני שלא הייתה לי ברירה.

הסיפור מתקדם כרגע בקצב סביר יחסית. אני מקווה לסיים את זה השנה כך שהסיפור יוכל לצאת שנה הבאה. הסגנון של הסיפור נשאר, כרגע, אותו הסגנון. לא כל הדמויות יקבלו את המקום הראוי להן, לא כל הסיפורים יושלמו, וספק אם נדע מה קורה עם אבא ואמא של נעמה בוזגלו, אבל רוב הדמויות מוצאות את עצמן בעלילה המחודשת, וכמדומני שזה מה שחשוב.
____
אם יש שאלות כלשהן בנושא שאני יכול לענות עליהן בלי לחשוף או להרוס את הסיפור, כמדומני שזה המקום. אם אין אבל בא לכם סדנה לכתיבת סיפורים בחורף הזה ואתם רוצים להספיק את מחיר המבצע של סוכות, כתבו לי או הירשמו כאן ואחזור אליכם.

דברו איתי

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s