כמה מילים על דליה רביקוביץ'

"טרי פראצ'ט, סופר שאני מאוד אוהב, טבע באחד מספריו חלוקה שגם אותה אני מאוד אוהב: החלוקה שבין קוסם ומכשף. ההבדל הבסיסי שבין קוסם ומכשף, כך כותב פראצ'ט, היא שלמכשפים יש אקדמיה.

וליתר דיוק: קוסם הוא מישהו שהקסם זורם בעורקיו. הוא לא צריך ללמוד איך לעשות דברים, מפני שהם נובעים ממנו ברצונו או שלא ברצונו. מכשפים צריכים לנסות, ללמוד, לחקור כתבים עתיקים, לנסות להוציא כללים ומסקנות וניסויים וחקירות – על כל הפוליטיקה הכרוכה באקדמיה – בשביל להצליח לעשות כישוף אחד כהלכתו. קוסמים הם לא כאלה. הם לא חלק מהסיפור בכלל. לא חלק מהפוליטיקה, לא חלק מהחברה. לא לומדים, לא מסתגלים, לא מכריחים את עצמם לתבניות – הם פשוט מי שהם, והקסם זורם דרכם.

אני חושב שאפשר להחיל את החלוקה הזו גם על משוררים ומשוררות. לאה גולדברג, למשל, היא מכשפה. דן פגיס הוא מכשף, ללא ספק. כך גם יהודה עמיחי, במידת מה. יונה וולך היא קוסמת. זלדה היא קוסמת. ודליה רביקוביץ' היא הקוסמת הגדולה מכל.

ואיך יודעים את זה? קודם כל, כי לכל השירים שלה יש מוזיקה. אבל לא מוזיקה מדודה, שקולה, אלא איזו מוזיקה שנובעת מתוכם ומופיעה במקומות הכי לא צפויים, כמו מעברי שורה או בחירות מילים. ושנית, ואולי זה אותו העיקרון – כי היא לא צפויה. היא לא מובנת. השירים שלה לא מסתיימים איפה שהם אמורים להסתיים, ולא הולכים על פי התבנית שבה הם אמורים ללכת. הם פשוט קורים. כמו שירה.

כשמדברים על העמדה הנשית של דליה רביקוביץ', ואחרי ההסתייגות הגדולה שדליה היא הרבה יותר מאשה, היא בן אדם, ולכנוס אותה לתואר 'אישה' זה לצמצם את האור שלה – אחרי ההסתייגות הזו, אני חושב שאפשר לדבר באופן כללי על עמדת ה'אחר' שהיא מחזיקה בה. לפחות בשירים. עמדה של 'אמא' ו'מאהבת' ו'בת', שהן עמדות נספחות ל'עידו' ול'אהוב' ול'האיש הזר' שהלך ממנה.

וזה מעניין, כי מעבר לתחושת הקיפוח, למשל, או הכניעה שבה מקבלת דונה אלווירה רוזנת סוויליה את גזר דינה, לחיות בעולם גברי, נראה שאצל דליה המרחק מאור הזרקורים מאפשר, במין הפוך על הפוך, לא פחות משהוא כולא. הידיעה שהעיניים לא נשואות אלייך מאפשרת לנסות יותר, ללכת לכיוונים אחרים, לעסוק בנושאים אחרים – בכלל, להיות אחרת.

אני חושב שאפשר לראות ניצנים לזה ב'בובה ממוכנת' וב'מריונטה', שני השירים שבהם רביקוביץ מתארת את עצמה בתור נפעלת, חסרת החלטה, כזו שעושה מה שאומרים לה – אבל גם כזו שאינה מחוייבת לתת דין וחשבון על החלטותיה, כמו הסרת האחריות מהחפ"ש. ואפשר לראות את זה במיוחד ב'סינדרלה במטבח', השיר היפיפיה הזה, שמדבר על השעות היפות של סינדרלה שהיו במטבח, רחוק מכולם, שבהן יכולה הייתה להפליג על כנפי הדמיון, לכתוב על מה שרצתה, איך שרצתה – כמו קוסמת, בדיוק כך."


מתוך הדברים שאמרתי אתמול בערב 'משוררות עבריות' שהתקיים בבית מזי"א שבירושלים.

אני שמח להזמין אתכם לסדנאות הכתיבה שלי שיתחילו אחרי החגים בירושלים ובתל אביב, ולהצטרף למאות בוגרים מרוצים. לפרטים והרשמה, היכנסו לקישור:https://wp.me/P83gZR-au

דברו איתי

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s