סיפור שקראתי היום (קישור) הזכיר לי מושג שאני משתמש בו לא מעט בסדנאות שלי, ואני קורא לו 'לקלף את הבצל'. המשמעות שלו היא שמתחת לכל דבר בעולם יש עוד שכבה של רגש ושל משמעות. בדרך כלל כשאנחנו כותבים אנחנו כותבים את השכבה החיצונית שלו, אולי שכבה אחת נוספת, אבל למעשה – אפשר לקלף את הרגע עוד ועוד, ולזקק אותו עד למקומות הראשוניים ביותר של ההתרחשות ושל הרגש.
טכניקה פשוטה בשביל לעשות את זה היא לשחק במשחק המעצבן שחברים שלי שיחקו בו בכיתה ה'. קוראים לו 'מה זה אומר', וזה אומר שעל כל דבר שאומרים, שואלים – מדי, אינסטינקטיבית – מה זה אומר. אוקיי, אתה לא רוצה לשחק כדורגל עם כולם בהפסקה. מה זה אומר. שאתה לא רוצה לרוץ. מה זה אומר. שאתה מפחד מההמון. מה זה אומר. שיש משהו בהיבלעות הזו שמבהילה אותך. מה זה אומר. שאתה מחפש להיות מישהו. אוקיי. רגע. וואי.
(אפשר לשחק את המשחק הזה גם עם המילה 'שפירושו' או עם השאלה 'ואז מה?').
מה שיצא לכם בסוף זה סיפור, או קטע, שמצליח לא לדבר על משהו רק מבחוץ, אלא שנכנס פנימה. סיפור שמצליח להחזיק גיבור עם כמה שכבות נפש (אליס מונרו אלופה בזה; כל סיטואציה שלה מעמיקה את הגיבור בעוד שכבה. הנה מאמר של ג'ונת'ן פראנזן שאומר את זה בצורה קצת אחרת). יצירה אמנותית שבאמת מתעסקת בעולם הזה ואומרת עליו משהו, ולא רק מנתחת אותו מהצד השטוח שלו, החשוף לעין.
(מלא אנשים (ונשים) שואלים אותי בהודעות תגיד, יהודה, מה קורה עם הסדנאות הבאות. ותכל'ס לא נעים לי להגיד, כי הסבב הבא של הסדנאות מתחיל אחרי החגים הבאים, כלומר אחרי סוכות, אבל הם צריכים משהו כרגע. בעיקר, אם נודה על האמת, עסקים שצריכים ללמוד לכתוב תוכן ושיווק, וכותבי סיפורים שמחפשים נקודת התחלה לדבר העצום הזה שנקרא סיפור.
ולשניהם אני אומר תקשיבו, בכנות, אין לי סדנה אבל אני עדיין כאן. יש לי סיכומים שכתבתי לעצמי ולסדנאות שלי במהלך הסדנאות הקודמות שלי. זה קצת מתומצת, אבל מסודר היטב. זה לא עומד בפני עצמו, אבל היי, אני כאן ואני זמין לכם. אני עונה לשאלות, אני נותן משוב (לפעמים מיידי, בעיקר לעסקים), ובסך הכל יוצא לכם משהו שמאוד דומה לסדנה אישית, אבל במחיר נמוך משמעותית.
וזהו. יש עוד מקום לשלשה כותבים או כותבות במחיר נוח. זה לא מתאים לכולם, אבל למי שזה מתאים לו, או לה, זו יופי של הצעה. אם בא לכם, שלחו לי הודעה כאן, במייל, באתר או בוואטסאפ. איך שנוח לכם. אני כאן בשבילכם)
yehudagizbar.com 