איה קניוק, הבת של, התאשפזה שנים במחלקות סגורות והוציאה על זה ספר. מתוך ראיון בידיעות אחרונות.
via Maayan Yossef Magenheim
(באופן כללי נתפסתי לזה כי אני תמיד מרגיש שהניסיון לאחד יצירה עם טירוף קצת מפספס את תהליך היצירה ואת הכובד, הבשלות, היכולת לעסוק במשהו בצורה רצינית. בסוף בסוף, יצירות 'מטורפות' עוסקות יותר בטירוף מאשר בכל דבר אחר, וזה פספוס גדול בעיני.
אבל מה אתם חושבים? וחושבות?)
yehudagizbar.com 
זה נכון שזה בסוף הולך לעיסוק בטירוף, אבל עיסוק בטירוף זה עיסוק בנורמליות, והיא דווקא נוכחת.
אלחנן ניר ב'איתנים' עשה משהו דומה, ובלי "להיות מטורף באמת".
וכן, יש רומנטיקה מטורפת סביב שגעון.
אהבתיאהבתי