הערה קטנה על סיפורי ר' נחמן מברסלב

מה שיפה בסיפורים של ר' נחמן מברסלב, הידועים גם בשם 'סיפורי מעשיות משנים קדמוניות', הוא שאתה קורא סיפור, לכאורה סיפור רגיל, ופתאום מופיע אדם שמחזיק עץ. אתה שואל את עצמך עצמי, למה יש פה אדם שמחזיק עץ? אבל עצמי לא יודע. הולך לחפש פירושים, הולך למצוא אולי מישהו כתב על זה כבר, וסופך שאתה מסתובב תמה ואומר לעצמך איזה מוזר זה, בחיי, למה שמישהו יספר סיפור שאי אפשר להבין.

אחד המפתחות בשביל להבין איזו צורת קריאה צריך להפנות לסיפורים האלה תלוי בהבדל שבין מיתוסים ואגדות. המשותף בין המיתוסים והאגדות הוא, כמובן, שאלה סיפורים לא ריאליסטיים. במיתוסים מופיעים לכם מלאכים, גיבורים, מפלצות, וגם באגדות יש גיבורים (לפעמים), מכשפות, צפרדעים שהופכים לנסיכים וכל מה שתרצו. אבל ההבדל ביניהם, אוהו.

אז מה ההבדל?

בגדול בגדול, כל חוקרי המיתוס מסכימים על ההגדרה הכללית הבאה למיתוסים: מיתוס הוא סיפור עם רכיב על טבעי, שיש המאמינים שהתרחש, והוא מכונן את חיי המאמינים בו. חוקרים מסויימים יוסיפו דברים כמו 'סיפור *בריאה / יצירה* עם רכיב על טבעי', או 'הוא מכונן את *תפישת העולם* של המאמינים בו'. אבל אני מאוד אוהב את ההגדרה הכללית ההיא, מפני שהיא מצליחה להכיל גם את טרומפלדור או את וודסטוק (להבדיל) כמיתוס.

אבל זה יותר מזה. מיתוס הוא 'אמיתי': מיתוסים מתרחשים במקום מסוים, עם גיבורים ספציפיים שלרוב אנחנו מכירים בשמותיהם ובהקשריהם (משפחה, עבודה), יש להם הקשר מיתולוגי לסיפורים אחרים שמתרחשים באותו העולם, והן די מובנים, בתור סיפורים. מאוד קל, באופן יחסי, להבין מה הם רוצים ולפרש אותם. הם יכולים, בקלות, להגיד לנו מה לעשות.

ההגדרה לאגדות עם נתונה בהרבה יותר מחלוקות, אבל גם כאן, הכללה גסה תגיד שאגדות עם הן אגדות בעלות רכיב על טבעי (לרוב) ש*אין* להם מאמינים. כלומר שאף אחד לא מאמין שכיפה אדומה באמת קרתה. גם כאן אפשר להגיד: אגדות מתרחשות בשום מקום, בלי הגדרת זמן, עם גיבורים ארכיטיפיים ('מלך', 'נסיכה', 'עני'), לרוב, הן פונות לילדים (מיתוסים הם לרוב למבוגרים), אין להם שום הקשר לסיפורים אחרים וספק אם הם קרו באותו העולם, ובעיקר –

מאוד קשה להבין את האגדות כסיפורים נושאי משמעות; שהלוגיקה הפנימית שלהן שונה והן משתמשות באיזו מערכת סימבולית שאין לה קוהרנטיות פנימית. אני מתכוון להגיד שאגדות יכולות להשתמש ב'כדור זהב' שנופל ל'באר', אבל אין לנו שמץ של כיוון מהו כדור הזהב הזה ומהי הבאר, כלומר מה זה בא לסמל. במילים אחרות, מיתוס רוצה שנפרש אותו, אגדה רוצה שנספר אותה.

החלוקה הזו עוזרת לי להגדיר שסיפורי חסידים, באופן כללי, הם מיתוסים, אבל סיפורי ר' נחמן הם אגדות. אם כך, אין טעם לנסות לפרש את הסיפור או להסביר אותו. צריך להקשיב לו, לספר אותו שוב ושוב. תהליך הפענוח שלו הוא פנימי (כלומר, הוא מהדהד משהו אצל השומע), לא חיצוני. אפשר, כמובן, לנסות לפענח אותו באופן חיצוני, אבל זה עובד רק חלקית: הסימבוליקה תאבד את קסמה, הדמויות יהיו פשטניות עד לזרא, וכל הסיפור יראה קצת כמו משל ונמשל. והרי זה לגמרי לגמרי הפוך.