אני חושב שהדבר הכי מרכזי שקרה לי במעבר לעצמאי זה איזה טוויסט בחשיבה שלי; כאילו החלפתי מערכת הפעלה (איך אני שונא דימויים של מחשבים, יא אללה).
בכל אופן, הצורה בה חשבתי, כשכיר, לפני הקמת העסק הייתה כאילו החיים הם משהו שקורה לי. אני מתכוון, ברור שאני בוחר מה ללמוד ואיך ואיפה לחפש עבודה, אבל מישהו אחר מלמד אותי, מישהו אחר מעסיק אותי, כסף הוא מין דבר שנמצא אצל המעסיק והוא נותן לי כמה שהוא רוצה. באופן כללי החיים היו מאוד מסודרים, מאוד מוגבלים – מה אפשר לעשות, מה אי אפשר לעשות, איך ומה.
ופתאום, לא יודע, פתאום העולם נראה לי כמו איזה מגרש משחקים ענק. בא לי להקים קבוצות שכותבות? יאללה. בא לי להרים סדנאות? יאללה. לשבת יומיים ולכתוב? יאללה. הכל אפשרי. הכל יתכן. אני יכול לעצב בעצמי את החיים שלי ומה שאני עושה בהם.
זה ברור שככה זה. כלומר ברור שהמעבר לעצמאות ידרוש ממני לשנות חשיבה. אני בעיקר המום מהעובדה שהחשיבה שלי השתנתה לחלוטין, לא רק בהקשר של העסק. כלומר, לא רק מה שאני יכול *בעבודה*, אלא מה שאני יכול בכלל. בחיים, במשפחה, מול הנציג של הביטוח ומול השכנים ממול, ואפילו בכתיבת הסיפורים. החיים כבר לא קורים לי, אני קורה להם. וזה נהדר ומפתיע ונפלא.
yehudagizbar.com 