להפוך את התחביב לקריירה

הרבה אנשים, יחסית, מתייעצים איתי לאחרונה על הדרך שבה הם יוכלו להפוך את התחביב שלהם לקריירה. הם רוצים לצייר או לנגן או לכתוב (בעיקר לכתוב, האמת), או אולי אפילו רק לקרוא ולכתוב, והם רוצים להתפרנס מזה בכבוד.

והאמת, אני די דג רקק בכל הסיפור הזה. אני מעט מאוד זמן מחוץ לבית החמים של העבודה כשכיר, ועם מעט מאוד ניסיון בכל מה שקשור להקמה ותפעול של עסק. את הניסיון אני בונה עכשיו, האמת, ככה שמי אני שאייעץ לאנשים אם ללמוד מדעי המחשב או אמנות, ולכן אני תמיד אומר להם ללמוד מדעי המחשב.

וכשהם מתעקשים בכל זאת, אני מספר להם על אלחנן ניר, שכשהיינו יושבים בשיח ולומדים ר' נחמן הוא היה אומר לנו שאנחנו צריכים לחשוב עלינו בתור הסטארטאפ של עצמינו. הוא היה אומר (משהו כזה, אבל במילים שלי:), אתם צריכים לחשוב שהעולם אחריכם לא הולך להיראות באותו האופן. והוא היה אומר, אתם צריכים להבין שאתם לא העסק של אף אחד אחר, אתם העסק של עצמכם.

ופעם אחת הלכתי ושאלתי אותו אם יש לו רעיון למקום שיכול לקחת אותי לכתוב אצלו, ואולי במוסף שבת או משהו, והוא הסתכל עלי ואמר לי משהו כמו העולם לא מחכה לך. אם לא תצא אליו, הוא לא ידע עליך. אם לא תבקש ממנו דברים, הוא לא יענה לך. אם זה לא בוער בך, למה שזה יבער בו?

ובפעם השלישית למדנו חברותא בר' צדוק, והוא שאל אותי אם הכנתי את הפרק, ואני אמרתי שלא, והתחלתי לתרץ, והוא אמר לי (ושוב, המילים שלי) בחיים, יהודה, אין תירוצים. זה לא מעניין אף אחד. לא שהיית חולה ולא שאתה חלש ולא שאתה עייף ולא שאתה לא מסוגל. הכל נמדד בשאלה האם כן או לא, עשית או לא עשית. אם עשית, מה טוב. אם לא עשית, אף אחד אפילו לא יפנה אליך את השאלה.

ואת שלשת הסיפורים האלה אני מספר למי ששואל אותי ומתעקש על זה, ואחר כך אני אומר לו שילמד מדעי המחשב אם הוא יכול. אם באמת יש בו אש, הוא לא יקשיב לי. ואם הוא העסק של עצמו, הוא ירים את עצמו בכל זאת. ואם הוא מסוגל לעשות, הוא ילך ויתייעץ ויעשה ויצליח.

ואם שלשת הדברים האלה לא קיימים אצלו, הוא ילך וילמד מדעי המחשב ולפחות יהיה לו מה לאכול בבית. וזה, הרי, מה שחשוב.