עשרה דברים שלמדתי על החיים כעצמאי משנת המס הראשונה שלי:

א. אף אחד לא יעשה את העבודה שלי בשבילי. העסק שלי הוא העסק שלי, ורק שלי.

ב. כסף הוא דבר חשוב. בניגוד לתחושה שלי כשכיר, הוא לא מין משהו שקורה בנפרד מהעבודה שלי, כאילו אני עושה עבודה ובלי קשר נכנס לי כסף לבנק. אני חייב להתעסק בו. בהוצאות, בהכנסות, בתיעוד, בלתמחר, בלרצות.

ג. יש דברים שאני לא יודע או מסוגל לעשות, למרות שאני אמור להיות מסוגל, וזה בסדר.

ד. נכשלתי. אני אכשל. השאלה לא האם אני אפול, אלא איך אני אפול.

ה. אנשים אוהבים לחלוק ידע. לא להסס לשאול אנשים אחרים, לא להסס לחפש שיתופי פעולה, לשאול בקבוצות פייסבוק ייעודיות ובעיקר לא להסס לשאול או לשלם לאנשי מקצוע.

ולא פחות חשוב – לפרגן לקולגות. לחלוק ידע. לעזור לאנשים בתחילת הדרך. אני לא אפסיד מזה.

ו. המטרות של העסק הן לא המטרות שלי. אני רוצה לכתוב בשקט בלי דאגות פרנסה, העסק רוצה להתרחב ולהתפתח.

ז. מותר לי לנוח. זה שאני עצמאי לא אומר שאני חייב לעבוד כל היום. להפך.

ח. אם אני לא אספר לאנשים על העסק שלי, הם לא ידעו עליו. אם אני לא אספר להם מה אני מחפש, הם לא ידעו.

(אז הנה: אני מנחה סדנאות. אפשר לדעת עליהן עוד בלכתוב.

בשביל להתקדם בשנה הבאה אני מחפש אנשים וגופים – חברות, ועדי עובדים, חדרי מורים – שמחפשים סדנאות כתיבה חד פעמיות: לכתיבה בפייסבוק, לחשיבה יצירתית, לכתיבה טכנית, ולדבר האהוב עלי – כתיבת סיפורים וסטוריטלינג. אני גם רוצה לבדוק כיוונים של כתיבת תוכן איכותי, וגם שיתופי פעולה מגניבים בכל מה שעולה לכם לראש. אז אם מישהו מחפש – אני כאן)

ט. אם לא מתכננים מראש יום עבודה, הוא נראה בדיוק כמו שאתם מדמיינים לעצמכם. זה נכון גם לחודש עבודה, וגם לשנת עבודה.

י. אין דבר כזה, 'יותר מדי קפה'.