על הכתיבה 22# (להתבונן)

לפני שבועיים הבאתי לכם כאן את דויד גרוסמן כותב על אנשי בית המלוחה ואנשים כמוהו, המתפלשים בשוקולד, ולמדנו מזה איזה עניין – אין זה חשוב כרגע מה, ואחרי שכתבתי את הכלל הזה קיבלתי הודעה מוקלטת מר', חבר טוב ומוכשר, שזעם – ממש כך, זעם – על הרידוד שעשיתי לגרוסמן. מה אתה עושה, הוא נזף בי קבל הטרמפיסטים שנסעו איתי לירושלים, מה אתה הופך את הקטעים היפים, השלמים, שאתה מצטט, לאיזה עניין פשוט וטכני? מה כך, באבחת גלימה, אתה מוריד את כל הקסם מהיצירה?

ובהתחלה נבהלתי, כי באמת – זה לא יפה להוריד קסמים מיצירות, ובכלל, ר' הוא אשף מילים והשפה שלו מסתדרת מאחוריו כחיילים ונורית בו, בשומע (שהוא אני), אבל אחר כך אזרתי אומץ ואמרתי לו תשמע, ר' יקירי, אבל הרי אני לא חושף את כל השלד של היצירה ומותיר אותה בעירומה, אני רק מתחקה אחר צורת החשיבה ומנסה להבין איך יכולים אנחנו, שאיננו גרוסמן, לכתוב משהו שלא יפול באותן בורות בורות נשברים של הקלישאות המורגלות. איך להביט אחרת בעולם ולהגיד – זה העולם, ואני מתבונן בו בישירות וללא מסכים, ורואה בו את הדברים הבאים אחר כך והופכים להיות שירים, או סיפורים, או קטעים, או כל דבר שיהיה.

ואגב כך העברתי סדנה חד פעמית לאי אלו קבוצת נשים (ושני גברים) נפלאות ונפלאים, במרפסת הנפלאה של יעל משאלי, ושם נזכרתי קבל עם בתרגיל הכתיבה של פלובר. וזה תרגיל כל כך יפה, כל כך נכון, עד שאין ברירה וצריך לכתוב אותו כאן. ומעשה שהיה, שמופסאן (הסופר) בא אל פלובר (הסופר גם הוא) וביקש ממנו ללמוד. ופלובר אמר לו – תחילה וראש, תתבונן.

הנה, ראו בעצמכם:

השראה + טיפ

"הכישרון הוא אורך רוח. עליך להביט במה שברצונך לבטא זמן ממושך ובתשומת לב רבה, עד שתוכל לזהות בו היטב כלשהו שאיש טרם ראה או אמר. בכל דבר קיים חלק שעדיין לא נחקר, כיון שאנו מורגלים להשתמש בעינינו עם הזיכרון של מה שחשבו לפנינו על אותו דבר שאנחנו מתבוננים בו. בכל דבר פעוט קיים תחום בתולי. עלינו למצוא אותו. כדי לתאר אש מתלקחת או עץ הנטוע במישור, עלינו לעמוד נוכח אותה אש ואותו עץ עד אשר לא יידמו עוד, עבורינו, לאף אש אחרת ולאף עץ אחר.

כך נהיה האדם מקורי.

לאחר שטבע אותה אמת לפיה בתבל כולה אין שני גרגרי חול, שני זבובים, שתי כפות ידיים או שני אפים הזהים לחלוטין זה לזה, שלח אותי לתאר במשפטים אחרים יצור או אובייקט באופן שייחד אותם בבירור, כך שיובדלו מכל היצורים או האובייקטים האחרים מאותו גזע או מין.

"כאשר אתה חולף על פני חנווני היושב בפתח חנותו," אמר לי, "או על פני שוער המעשן את מקטרתו, או על פני תחנת כרכרות, הראה לי את החנווני ואת השוער האלה. תאר לי את תנוחתם, את הופעתם החיצונית על כל פרטיה, וגם את טבעם המוסרי, כך שלא אוכל לבלבל ביניהם ובין אף חנווני אחר ואף שוער אחר; ובמילה אחת הראה לי איך סוס אחד הרתום לכרכרה שונה מחמישים סוסים אחרים המהלכים אחריו או לפניו."

(מופסאן, מתוך 'הרומן', בתרגום של רמה איילון)

תרגיל

תרגיל הכתיבה של השבוע הוא תרגיל כתיבה פשוט למדי, ועיקרו – להתבונן בעצמכם בישירות, בכנות, בבהירות, ואחר כך לכתוב קטע קצר שעוסק בפעולה אחת שאתם עושים או נוטים לעשות (כמו התבוננות במראה, כמו כתיבת מייל, כמו הכנת שייק פירות). אבל להתבונן בעצמכם זמן מה, לפחות חמש דקות, ולא לקפוץ ישר אל התרגיל כאילו שד רודף אחריכם. אחר כך – לכתוב.

ומי שלא יודע על מה בעצמו לכתוב, שיבחר בשטיפת כלים.

הנה, תראו את ערן בר גיל עושה את זה יפה. זה מתוך אחד חלקי אחד (1:1):

אֲנִי מְמַלֵּא מַחְבָּרוֹת בְּפֶרַח
וּבַעֲצִיצִים מַשְׁלִיךְ פְּקָקִים שֶׁל בַּקְבּוּקֵי
בִּירָה וּמְכַבֶּה סִיגַרְיוֹת בְּכוֹסוֹת
קָפֶה וְלִפְעָמִים, בְּלִי לָשִׂים לֵב, קוֹרֶה
שֶׁאֲנִי שׁוֹתֶה קָפֶה מְעֻרְבָּב בְּאֵפֶר סִיגַרְיָה
וּמֵקִיא
וּמִתְחָרֵט שֶׁאֲנִי אֶחָד כָּזֶה
שֶׁמְּכַבֶּה סִיגַרְיוֹת בְּכוֹסוֹת קָפֶה
וּבִכְלָל
שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה אֶת הַדְּבָרִים
שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה.

——

בהצלחה.

דברו איתי

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s