על הכתיבה 16#

היי, שלום.
איזה בוקר רך ירד עלינו כאן, בירושלים. בוקר אחרון של סוכות.

זה כמעט הבוקר האחרון לפני החורף. לא שאפשר להניח אצבע ולהגיד "הנה, עד כאן הסתיו ומכאן ואילך זה החורף", אבל בכל זאת, כשאומרים 'החורף' מתכוונים בעצם לתקופה הזו, שמתחילה מיד אחרי סוכות ומסתיימת בפורים. ואף על פי שיש בחורף הזה ימים שמשיים וימים סתוויים, בכל זאת כל כולו החורף, והבוקר הזה הוא כמעט, כמעט, הבוקר האחרון לפני החורף, כלומר הבוקר האחרון שלפני 'אחרי החגים'.

כשאני מביט מהחלון אני רואה את הצמחייה בגינה שפרצה פרא ומחכה לגנן שיבוא לגזום אותה אחרי החגים, וכשאני מביט בבית שלי אני רואה את המדף שהבטחתי להתקין אחרי החגים. וכך גם אני, איך לומר, מתכונן לחזור אל השגרה המבורכת. להקיץ מהחלום הנעים של החופש והחגים אל המציאות הברורה והצלולה של אחרי הגשם הראשון.

יאיר אגמון, שהוא איש יקר וחי מאוד, כתב לפני כמה ימים מדברי ר' נחמן. והוא כתב כך, "ר' נחמן אמר שיש בני אדם שישנים את ימיהם. יש אנשים שמתהלכים בעולם הזה עם עיניים עצומות. הם חיים את חייהם, עובדים בעבודות, מגדלים תינוקות, יוצאים לבירה עם חברים. הם מתנהלים. אבל הלב שלהם רדום. יש להם ימים. אבל הם ישנים בהם. והם חייבים להתעורר."

וזה נכון, באמת נכון, אבל לפעמים אני חושב ההפך – יש אנשים שישנים את ימיהם. שהימים שלהם חולפים עליהם בשלווה ובנחת. החלום שלהם הוא החיים שלהם. הם שקועים במשפחה ובחברים שלהם כמו במיטה רכה ונוחה. איזה יופי זה, בחיי. שימשיכו לישון, באמת.

טיפ

אף סופר או סופרת מאלה שקראתי עדיין לא הצליח לכתוב חלומות כמו שצריך בסיפורים. כל מי שמנסה, נכשל. היחיד שהיה קרוב לזה, איכשהו, הוא הארוקי מוריקמי, וגם לו זה עובד חצי כח, לפעמים. הסיבה היא שחלומות (אמיתיים) הם דבר מוזר מאוד. הם לא מובנים, הם לא 'מתאימים', הדברים לא קורים בהם כמו שהיינו רוצים שהם יעבדו.

חלמתי היום, למשל, שאני חזן בתפילת מוסף, בבית כנסת, כשהכלב שלי קשור לאחד הספסלים מקדימה. אין לי מושג מה זה אומר. אני יכול לנסות להסביר או לפרש את החלום, אבל הפרשנות שלי מוטלת על החלום, היא לא חלק מהחלום, כי החלום הזה, כמו כל החלומות בעולם, הוא מוזר.

ומה שקורה לחלומות בסיפורים שהם הופכים להיות הגיוניים. כלומר, הגיבור חולם דברים שקשורים או מתאימים לעלילה. זה הגיוני, כי אם זה לא היה קשור לעלילה לא היינו שומעים על זה בכלל, ובכל זאת, ההתאמה בין הסיפור ובין החלום הורסת את המציאותיות של החלום: במקום שיכתב חלום אמיתי, אנחנו מוצאים את עצמינו כותבים דימוי של חלום. 'איך היינו רוצים שהחלום הזה יראה', מה שגורם לו, כמובן, להיות מזויף. כלומר, לא לעבוד.

אז מה, לוותר על חלומות? אם אתם משתמשים בו בתור כלי עלילתי, בסיפור, אז חד משמעית כן. יש דרך להשתמש בו (אם משתמשים בבלבול של החולם כלפי החלום, ואם החלום באמת מוזר), אבל לרוב זה נראה סתם כמו איזו טריק של כותבים בשביל לקדם את העלילה, וזה פשוט לא יוצא זה.

מה שכן, חלומות יוצאים נהדר בשירים.

תרגיל

טוב, זה תרגיל נחמד.

תכתבו סתיו.

מה זה אומר, לכתוב סתיו? אני לא יודע. אבל שימו כותרת בראש הטקסט, 'דברים שהסתיו לימד אותי', ותכתבו. ואם אתם ממש צריכים שלבים, אז כתבו רשימה עם כמה שיותר אלמנטים שקשורים לסתיו (נניח, נחליאלי, שלכת, יורה, חצב), בחרו חמישה מהפריטים האלה וכתבו מה הם אומרים לכם.

השראה:

וואי, השראה שלא קשורה לחלומות. כן קשורה לסתיו, ומהממת לגמרי בזכות עצמה.
עלי מוהר, מתוך 'זה שאומר שאין סתיו בעירנו':
"אחד הטיפוסים הכי מעצבנים בעירנו הוא זה שאומר שבכלל אין סתיו בארץ.

קודם כל – מישהו בכלל שאל אותו? אתה התייעצת איתו מתישהו אם יש או אין סתיו בארץ? להפך! סתם ישבת לך, ודווקא במיטבך (כלומר, כבר לא רטוב לגמרי ודביק מזיעה), והרגשת איך רוח ערב – ערנית, חריפה, לא מדומה, ראשונה זה שלושה חודשים! – מקימה אותך מחדש לתחייה.

ואזד, כשנפש השיבה תודה לרוח שהשיבה נפש, שוב נתבזק לו זיק, שוב ניצת הלב: תוך גילוי מחודש של תושייה – שרק לפני שבוע-שבועיים, באוגוסט, עוד נראתה לא אפשרית כלל, העפת מבט בעלמה קרירת הזרועות היושבת ממול, ואפילו שמעת את עצמך, להפתעתך הגמורה, אומר בבריטון סתווי שקט –

שקיעה נמהרת זו, הדמדומים, עינייך – – –

ובדיוק אז הוא מגיע, עם בשורת האין-סתיו, עם חוות הדעת הגיאוגרפית שלו. המטאורולוג!

מסביב מתהפכים השמיים, שטים עננים, מתחלף האוויר, מתרגשים העצים, ובעיצומה של השתנות חובקת-כל זו הוא צץ, היוץ, להעמיד דברים על דיוקם. הרוח מייללת, שמלת משבצות ורודה מתנפנפת, תופחת, טופחת עלברכיים המאבדות סוף-סוף משזפונן, חולמות על חיוורון ענוג, חורפי, אבל הוא בשלו.

[…]

ועוד מתחשק להפריך את כל התיאוריה האווילית שלו בטיעון מוחץ אחד, טיעון שאין ממנו תקומה ואין עליו תשובה. לומר לו, נניח, בקנטור מנצח: אם כך, אדוני, אם באמת אין סתיו בארץ – אָז לָמָה זֵר סִתְוָנִיוֹת שָׁלַחְתָּ לַיַּלְדָּה שִׁלְשֹׁם?! אה? הה-הה!

אבל האמת היא שזה מיותר. אין צורך לטרוח ולהפריך מה שמופרך ממילא; זהו גם היסוד המגוחך – ובמקצת גם הטרגי, אולי – באישיותו של זה שאומר שאין בכלל סתיו בארץ; כי הרי הוא עצמו, חרף כל טיעוניו ונימוקיו, הִנו קודם כל אחד ממבשׂריו הבדוקים והמובהקים של הסתיו, ממש כמו החצב והנחליאלי!"

 

דברו איתי

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s